המדינה מבקשת מבג"ץ (יום ג', 25.8.20) לדון שוב בהרכב מורחב בנושא הריסת ביתו של המחבל נזמי אבו-בכר, אשר רצח בחודש מאי את סמ"ר עמית בן-יגאל. המדינה מבקשת לקבוע הלכה ברורה ומחייבת, לפיה מודעות בני משפחתו של מחבל למעשיו או תמיכה בהם בדיעבד, אינה מהווה שיקול בהרס בתים. המדינה אינה מבקשת דיון נוסף בסוגיה העקרונית, שכבר הוכרעה בהרכב מורחב שפסק שמותר להרוס בתים לשם הרתעה.

השופטים מני מזוז וג'ורג' קרא קיבלו בתחילת החודש את עתירת בני משפחתו של אבו-בכר וקבעו, כי צה"ל יוכל להרוס רק את חדרו ולא את הבית כולו. לדבריהם, יש להימנע מהריסת הבית משום שאין הוכחה לכך שבני משפחתו ידעו מראש על מעשיו או שיבחו אותם בדיעבד, ולכן מדובר בענישתם של חפים מפשע (ראו קישור משמאל). מזוז, קרא והשופטים עוזי פוגלמן וענת ברון מתנגדים עקרונית להרס בתים לצורכי הרתעה, וסבורים שיש לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב בסוגיה כולה; לפני חודשיים מנעו פוגלמן וברון את הריסת ביתו של מחבל אחר. יתר שופטי העליון שדנו בשנים האחרונות בהרס בתים אינם תומכים בפתיחה מחדש של ההלכה העקרונית, שנקבעה בזמנו בהרכב מורחב.

לטענת המדינה, "פסק דינם של שופטי הרוב סוטה במובהק מהלכה פסוקה מושרשת של בית
המשפט הנכבד, אשר קבעה, כי מודעות או מעורבות של בני המשפחה בפיגוע אינן תנאי להפעלת
סמכות הריסת מבנה, ואף כפי שעולה במקרים רבים אחרים שנדונו במהלך השנים האחרונות, בית המשפט הנכבד לא התערב, בנסיבות קרובות, בהוצאת צווי הריסה לבתי מחבלים שבהם מתגוררים בני משפחותיהם שלא היו מעורבים בפיגוע. הקביעה בפסק הדין שמבטלת את צו הריסת בית המפגע בשל הפגיעה הכרוכה במשפחת המפגע בנסיבות שבהן לבני משפחה לא מיוחסת מעורבות כלשהי, וזאת חרף התכלית ההרתעתית הקיימת, אינה עולה בקנה אחד עם רוח פסיקות קודמות של בית המשפט הנכבד.

"...יש בהלכה חדשה זו, אשר נותנת משקל מכריע למעורבות או מודעות בני המשפחה של המפגע ולפגיעה בהם, משום צמצום ממשי של סמכויות מפורשות של רשויות הביטחון מכוח תקנה 119 [המאפשרת את הרס הבתים], עד כדי איונה בפועל במקרים רבים, בדרך שמגבילה מאוד את השימוש בתקנה, והיכולת להפעילה ביחס לבתי מחבלים, במקרים בהם לעמדת המפקד הצבאי הדבר נדרש מטעמים הרתעתיים מובהקים... ההלכה שנקבעה בדעת הרוב, ברקע הפסיקה הסותרת בסוגיה זאת ממש, מייצרת חוסר ודאות ביחס לאופן הפעלת הסמכות לפי תקנה 119 על-ידי המפקד הצבאי".

המדינה מבקשת לאמץ את דעת המיעוט של השופטת יעל וילנר, שפסקה שיש לדחות את העתירה, ולקיים את הדיון בהקדם האפשרי. ההחלטה האם לקיים דיון נוסף מצויה בידי הנשיאה אסתר חיות. אם תקבל את הבקשה, יצטרפו לפחות שני שופטים למזוז, קרא ו-וילנר. בהנחה שההצטרפות תהיה לפי עקרון הסיניוריטי (כמקובל בהרכבים מורחבים), יהיו אלו חיות וחנן מלצר אם יהיו חמישה שופטים; חיות, מלצר, ניל הנדל ופוגלמן אם יהיה שבעה; חיות, מלצר, הנדל, פוגלמן, עמית וסולברג אם יהיו תשעה. על-פי הפסיקות הקודמות של שופטים אלו, יש סיכוי סביר שהפסיקה תשתנה - כמובן, מותנה בעצם קיומו של דיון נוסף. הבקשה הוגשה באמצעות עוה"ד ענר הלמן, יונתן ברמן ושרון אבירם.