עו"ד אברהם סגיב ירד לזירת המחלוקת בין הצדדים בבוררות שניהל, הביע עמדות נחרצות נגד אחד מהם, פעל במשוא פנים ו"שחרר את חרצובות לשונו" כאשר היה ברור לו שהוא עתיד להיות מועבר מתפקידו. כך קובעת שופטת בית משפט השלום בירושלים, מיקה בנקי, בהחלטה הכוללת ביקורת חריפה על סגיב.

סגיב שימש כבורר בין חברי קבוצת רכישה בכוכב יאיר - בני משפחת ששון, בראשותו של דוד ששון, ושישה בני משפחות אחרות. ששון ביקשו להעביר את סגיב מתפקידו בטענה שהוא אינו ראוי לאמונם בשל שורת התבטאויות אלו, ובנקי קיבלה את הבקשה (20.8.20). היא קובעת, כי התבטאויותיו של סגיב לא נבעו מהתבטאויות ומעשים של ששון, אשר "לא הגיעו לכל רף המצדיק את התבטאויות הבורר כפי שהופנו אליהם".

בנקי עומדת באריכות על דבריו של סגיב, אשר נאמרו לאורך חודשים מאז דצמבר 2019. על טיוטת הסדר שהגיש ששון אמר סגיב: "'חשכו עיני' (והנני מתכוון לכך)". על מסמך אחר של ששון הוא אמר: "ספק אם יש צורך שאציין את מבוכתי (וזו הייתה באמת מבוכה)". באותה החלטה כתב סגיב בגופן מודגש: "אין לי ספק קל שבקלים כי אופן התנהלותו של עו"ד דוד ששון במהלך הדיון מיום 30.12.19, ולאחריו, אינה התנהגות של אדם מן היישוב, אף אינה התנהגות בתום לב או בדרך מקובלת".

בנקי אומרת על התבטאויות אלו: "מתסכל ככל שיהיה המצב בו צדדים אינם מגיעים להסדר שהציע הבורר - עדיין אין מקום לכך שהבורר 'יירד לזירה', יביע עמדתו בצורה זו, יבקר את הצד המסרב ואף יעלה מיוזמתו הרהורים על תום לב ואפשרות לחיוב וכפיה על הצד המסרב. הסכם פשרה הוא עניין לצדדים ולמו"מ ביניהם. מעורבות של היושב בדין צריכה להיות מותאמת ומצומצמת ועליו להיזהר מלחצות את אותו קו של 'ירידה לזירה' ונקיטת עמדה. חציית קו זה הובילה את הבורר להתבטאות האמורה נגד המבקש והתבטאות זו אינה במקומה בשלב בו נמצאת הבוררות ובפרט ביחס לניסיונות פשרה".

באפריל השנה ביקש ששון לפרוס לתשלומים את שכרו של סגיב ונימק זאת בקשיי הקורונה. בהחלטתו העלה סגיב את האפשרות, כי ששון ועורכת דינו פועלים בלא ליידע את יתר בני המשפחה. על כך אומרת בנקי: "אמירות אלו, לא רק שאינן סבירות או רלוונטיות ולא נדרשו להחלטה עצמה, אלא שיש בהן לשוב וללמד על נקודת המוצא שמעלה הבורר על דעתו והיא הטלת דופי חוזרת ונשנית במבקש ובבאת-כוחו. באמירות אלו שב הבורר ופתח 'חזית' בינו לבין המבקש, בניגוד מוחלט להסברו המלומד כי אינו יכול להפוך את המבקש ל'בעל חוב' ביחסים ביניהם כמתדיין ובורר.

"...אילו היה צד להליך מעלה טענות ממין זה כלפי הצד שכנגד ניתן היה לומר כי מדובר באמירות לא ראויות שאינן נוגעות בגוף המחלוקת אלא אך נועדו להכפיש את אותו הצד. כאשר אמירות אלו יוצאות תחת ידו של הבורר האמור להכריע בהליך ולקבוע ממצאי מהימנות לגבי הצדדים - מעלה הדבר קושי רב ומטיל ספק של ממש בשאלה האם עדיין ראוי הבורר לאמון של אותו צד".

בהחלטה אחרת באותו עניין אמר סגיב: "איני מסתיר כי ההודעה [של ששון] אינה אמינה עלי" ו""גם הצהרה זאת שקרית היא". ואילו על החלטותיו של סגיב כאשר ביקשו ששון לעכב את הבוררות עד להכרעה בבקשה להעברתו מתפקידו, אומרת בנקי: "אף אם נותר ספק בדבר אי-יכולתו של הבורר להמשיך ולנהל את הבוררות בין הצדדים לאחר כל האמור בהחלטותיו עד אותה עת, הרי שההחלטות שנתן בחודש מאי 2020 הסירו כל ספק ככל שהיה. מקריאת ההחלטה מיום 12.5.20 עולה הרושם, כי הבורר כבר השלים עם העברתו מתפקידו עד כי שחרר כליל את חרצובות לשונו עת סקר את כל ההליכים שהתנהלו בפניו עד אותה עת".

בהחלטות אלו ייחס סגיב לששון ולעורכת דינו נסיונות מכוונים לעכב את הבוררות, מסירת הודעה בלתי אמינה ומופרכת, כוונה להציג בפני בית המשפט "תמונה חד-צדדית ומעוותת", "צעדי סרק לעצירת הליכי הבוררות" והוצאת דבריו מהקשרם בצורה מכוונת. עוד מצאה בנקי, כי לאורך הבוררות התייצב סגיב נגד ששון ולצידם של בני המשפחות האחרות, רמז לאחרונים איזו בקשה עליהם להגיש כדי שתתקבל, למעשה העניק להם ייעוץ משפטי ופעל במשוא פנים. לבסוף קובעת בנקי, כי סגיב כבר גיבש את דעתו לרעת ששון בנקודת מחלוקת מרכזית, ובכך פגע בהליך ההוגן לו הם זכאים.