תוקעים בשופר - גם בקורונה

משרד החקלאות וארגון מגדלי דגים מפרסמים (יום ב', 14.9.20) לקראת ראש השנה וחגי תשרי נתונים על ענף הדגים: בחודש ממוצע צורך הישראלי כ-1.8 ק"ג דגים, כאשר כ-30% מכמות זו היא של דגים טריים, ואילו במהלך החודש הקודם לערב ראש השנה נוסקת הצריכה לכ-2.3 ק"ג לנפש.

זכויות העובדים בימי החג, נקבעות בהתאם להסדרים שונים: חוקים, הסכמים קיבוציים/צווי הרחבה, הסכמים אישיים ונוהג במקום העבודה. הכלל הוא שיש לפעול בהתאם להסדר הרלוונטי שחל על מקום העבודה ואם חלים מספר הסדרים במקביל, יש לפעול על-פי ההסדר שמיטיב עם העובד.

עד לא מכבר כל ילד יהודי בעולם כולו ידע כי שופר זהו כלי מוזיקלי ממנו מפיקים קולות בימי מועדי תשרי. בשנים האחרונות קיבל השופר פירוש אחר, במנעד רחב, זמבורה של השלטון, וזובלה של ההנהגה, חצוצרה של פוליטיקאים. המכנה המשותף למנעד הזה הוא הצמדתו בדבק שלש שניות למי מאנשי התקשורת המזוהים עם הימין. לשופרות החדשים מצמיחים קרניים, צובעים אותם כנושאי תרועה ברמה, על התקיעה הפוליטית שהובילה לשיטת מדביקי התווית, לשברים.

בכל בוקר מימי הקיץ, אני אוהבת לשבת במרפסת עם כוס קפה וספר תהילים, להביט אל השמים, להביט אל האופק הרחוק המופלא של כבודו של עולם, להביט אל הרחוב. וכך במיוחד בחודש אלול, חודש בו נדמה כאילו השמים הנמיכו מעט והם קרובים כל כך, קשובים כל כך. וברחוב גברים בטלית ממהרים לסליחות, גם מעט נשים, והם הולכים בראש מורכן וליבם בשמים. תחושת קדושה אופפת, שערי שמים פתוחים והתפילה לאט-לאט בוקעת מבתי הכנסת בסביבה, לאט-לאט מגביהה עוף, מגבירה קול. ואז השופרות והפיוטים ואני מאזינה ולבי מתרחב על החודש המופלא הזה, חודש סיום שנה המסמן תחילת שנה חדשה.

כידוע, יום "ראש השנה" איננו נזכר בשם זה בתורה. התורה מזכירה את החג פעמיים. בפעם הראשונה - בספר ויקרא: "בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זיכרון תרועה מקרא קודש" (פר' כ"ג, כ"ד). בפעם השנייה - בספר במדבר: "ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם" (פר' כ"ט, א').