המדינה רשאית להתקין מערכת איתור "פוינטר" ב-5,000 כלי הרכב שהיא מעמידה לרשות עובדיה, אם כי עליה לתקן את הנוהל שקבעה ולעגן את הכללים בחוזים אישיים או בהסכם קיבוצי, תוך היוועצות עם ההסתדרות. כך קובע שופט בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, תומר סילורה.

טענתה העיקרית של ההסתדרות נגד התקנת המערכת הייתה, כי היא פוגעת בפרטיותם של העובדים. סילורה דוחה עקרונית (8.10.20) טענה זו, תוך יישום הכללים שקבע בית הדין הארצי לאיזון בין זכותו של המעסיק לפקח על עובדיו לבין זכותם של אלו לפרטיות. הוא אומר כי התכליות של התקנת המערכת - שמירה על בטיחות הנסיעה ובדיקה שהשימוש בכלי הרכב הוא נכון מבחינה כלכלית - הן לגיטימיות. המדינה חייבת לפעול בצורה יעילה מבחינה כלכלית ולפקח על בטיחותם של עובדיה, הוא מדגיש.

סילורה אומר: "כאשר התכלית של איתור הפרות משמעתיות אלה היא תכלית כלכלית, שהינה כשלעצמה לגיטימית, ואכיפת המשמעת היא האמצעי לייעול השימוש ברכבי המדינה על-מנת לחסוך בכספי הציבור, אזי אנו לא רואים בכך פסול עקרוני, כפוף לכך שהשימוש יעמוד בכללים האחרים המחייבים את המעביד בעניין פגיעה בזכותו של העובד לפרטיות, כגון מידתיות ושקיפות. כך גם ניטור עבירות בטיחותיות בנהיגת העובדים ברכבי המדינה. גם במקרה זה המידע נאסף ישירות על-מנת לאתר הפרות חוקיות בנהיגת העובדים. וגם במקרה זה, כאשר התכלית היא מניעת תאונות דרכים, שהינה לגיטימית, אזי איתור וענישה בגין עבירות תנועה עשויה להיות מותרת ככל שהיא נעשית באופן מידתי ועומדת ביתר הכללים הנוגעים לאיסוף מידע על העובד".

לעומת זאת, מצא סילורה פגמים באופן בו הודיעה המדינה לעובדיה על הנוהל והשלכותיו ובאיסוף חלק מן המידע הנאגר ב"פוינטר". הוא הורה למדינה להבהיר בנוהל כיצד תימנע פגיעה בפרטיות העובדים; לחשוף את המידע בפני נושאי תפקידים מסוימים רק כאשר עולה חשש לעבירה פלילית או מעין-פלילית; לקבוע את הנסיבות בהן תהיה הצדקה למעקב אחרי מסלול נסיעתו של העובד; לקבוע מתי ניתן יהיה להשתמש במידע על חריגה מאזור השימוש ושעות השימוש; לפרט את המקרים שיובילו לשלילת הרכב הצמוד; ולפרט את הסנקציות העלולות להינקט בהתבסס על המידע מן המערכת.

סילורה מוסיף: "ככל שהמדינה, בכובעה כמעסיקה, מבקשת לבצע שימוש במידע הנאסף אודות נהיגתו של העובד, עליה, ראשית, לוודא כי העובד יודע על המידע הנאסף עליו בעת נהיגתו ברכב, והוא מבין כי פעולותיו ברכב מתועדות ונרשמות מהרגע שהוא מתניע את הרכב ועד למועד בו הוא מכבה את הרכב, ושנית לפרט בפני העובד את תוכן המידע הנאסף, היכן נשמר המידע, למי חשוף המידע וכן אלו שימושים וסנקציות ניתן לבצע כנגד העובד, מתוך הבנה, כי המידע הנאסף בדבר שימושו ברכב המדינה עשוי לשמש את המעסיק בקבלת החלטות בעניינו בעתיד, ולקבל את הסכמתו בכתב לכך". את זאת עליה להשיג, כאמור, באמצעות חוזים אישיים או הסכם קיבוצי.

נציגי הציבור מרדכי נגר ואברהם גלאי הסכימו עם סילורה. את ההסתדרות ייצג עו"ד אילן גורביץ, ואת המדינה - עו"ד אביעד בן-יעקב.