בית המשפט העליון דחה עתירה נגד נשיא המדינה, ראובן ריבלין, ונימק זאת בחוק הקובע כי נשיא המדינה חסין מכל הליך משפטי בנוגע למילוי תפקידו (יום א', 1.11.20). העתירה הוגשה זמן קצר לאחר שבג"ץ דחה על-הסף עתירה נוספת שהגיש שמואל, בציינו שהיא עומדת בניגוד להלכה ברורה וידועה של בית המשפט העליון.
אביעד שמואל, שיוצג בהליך זה על-ידי עו"ד
אבי חימי (ראש לשכת עורכי הדין), הורשע בבית משפט השלום בקריות בעבירות של התנהגות פרועה במקום ציבורי, תקיפת עובד ציבור, העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ונדון לשלושה חודשי עבודות שירות. ריצוי העונש נדחה לאחר ששמואל נדון לשנת מאסר בפועל בשל עבירות מרמה. בשנת 2016 קבע בית משפט השלום, כי שלושה חודשי עבודות השירות יהפכו למאסר בפועל וירוצו במצטבר לעונש המאסר, וזאת לאחר שהממונה על עבודות שירות קבע ששמואל אינו כשיר להן בשל מידע מודיעיני שמסרה המשטרה.
בשנת 2017 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את ערעורו של שמואל, ובית המשפט העליון דחה את ערעורו של שמואל (לאחר שהסכים לדון בו בגלגול שלישי). שמואל הצטווה להתייצב בתחילת אוקטובר לריצוי שלושת חודשי המאסר, וימים אחדים לפני כן עתר לבג"ץ - באמצעותו של עו"ד חימי - בבקשה להורות שירצה את עונשו בעבודות שירות. בחודש שעבר (9.10.20) דחה על הסף השופט
עופר גרוסקופף את העתירה, באומרו בהסכמת השופטים
עוזי פוגלמן ודפנה ברק-ארז:
"העותר מבקש, למעשה, לקיים דיון נוסף בפסק דין פלילי חלוט שניתן בעניינו אך לאחרונה בדרך של עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו-שלו בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. לעותר היה יומו בבית המשפט, ובשאלת הפקעת צו המבחן הוא מיצה את זכותו עד תום, כאשר שלוש ערכאות ושבעה שופטים שונים (בנוסף למותב זה) נדרשו לה. גם ההחלטה בדבר הפקעת צו מבחן נידונה לפני ולפנים, וקדמו לה בקשות ובחינות מרובות על-ידי בית משפט זה, ובכלל זה התייחסות העותר בכתב מיום 13.7.2020 לחוות הדעת המעודכנת של הממונה על עבודות השירות. בכך מלאה הכוס, ולא הוצגה עילה, ואף לא צל עילה, אשר תצדיק את התערבותנו". בג"ץ הביע את מורת רוחו מעצם הגשת העתירה בציינו, כי "הימנעותנו מפסיקת הוצאות היא הרבה לפנים
משורת הדין".
שבועיים מאוחר יותר הגיש שמואל בקשת חנינה לריבלין וביקש לדחות את ריצוי עונשו עד להחלטה בה. לשכת הנשיא השיבה, כי הוא אינו מוסמך להורות על כך - וחימי עתר שוב לבג"ץ, הפעם בבקשה להורות לריבלין לעכב את המאסר. גם הפעם נדחתה העתירה על הסף וברק-ארז אומרת (בהסכמת השופטים
ניל הנדל ו
נעם סולברג):
"דין העתירה להידחות על הסף כבר מן הטעם הפורמלי שסעיף 13 לחוק יסוד: נשיא המדינה מקנה לנשיא חסינות מלאה בשל כל דבר הקשור בתפקידו. סעיף 13 (א) לחוק היסוד מורה בעניין זה כך: 'לא יתן נשיא המדינה את הדין לפני כל בית משפט או בית דין בשל דבר הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית בשל דבר כזה'. אכן, בעבר נדונו היבטים הנוגעים להחלטות של נשיא המדינה בפני בית משפט זה, אולם העתירות שנסבו עליהן לא כוונו במישרין כלפי הנשיא בלבד. כאמור, די בכך לצורך דחיית העתירה".
ברק-ארז מוסיפה: "בשולי הדברים נוסיף כי העתירה מכוונת לכך שייקבע כי לנשיא סמכות לעכב את ביצועו של עונש שנגזר על אדם המבקש חנינה, אך במסגרתה העותר לא הצביע על כל מקור סמכות של הנשיא לעשות כן. כמו-כן, צוינה בה, ללא תימוכין, ההנחה כי 'אין בנמצא אף גורם מוסמך לעכב ביצוע עונש לצורך מיצוי הליכי חנינה'. למעשה, לא כך הוא. אכן, הגשתה של בקשת חנינה אינה מהווה כשלעצמה עילה לעיכוב ביצועו של גזר דין, אך הסמכות השיפוטית לעשות כן קיימת. זאת, מבלי לגרוע מכך שבמישור שיקול הדעת כך ייעשה אך במקרים נדירים". גם הפעם, "לפנים משורת הדין אין צו להוצאות".
