שר הפנים, אברהם פורז (שינוי), העניק (יום ה', 1.4.04) לפטריארך היווני-אורתודוקסי, המטרופוליט אירינאוס סקופליטיס, את כתב ההסמכה כפטריארך.
הכרה זו ניתנה לפטריארך בעקבות החלטת הממשלה מחודש ינואר השנה [ראו קישור], בה קבעה הממשלה כי היא מכירה בבחירתו של מר אירינאוס על-ידי הסינוד הקדוש של הכנסייה היוונית, בחודש אוגוסט 2001.
בכתב מינוי זה מכירה המדינה, למעשה, בסמכותו הרשמית של הפטריארך כעומד בראש הכנסייה היוונית-אורתודוקסית. מעמד זה מעניק לו את האפשרות להשתמש בכל הזכויות וסמכויות השיפוט השייכות, על-פי דין, לכהונתו כפטריארך, וזאת מיום מסירת כתב ההסמכה לידיו, דהיינו 31 במרס 2004.
הפטריארך אירינאוס הודה לשר פורז, לנשיא המדינה, לראש הממשלה ולממשלת ישראל על האמון שנתנו בו, ואמר כי הזמן יוכיח כי אכן היה ראוי לאמון זה.
שר הפנים, אברהם פורז, ברך את הפטריארך על מינויו, וציין כי הוא סומך על יכולתו לנסות ולמצוא פתרונות ברוח טובה לניהול יחסי הפטריארכיה, הן עם המדינה והן עם הכנסיות האחרות.
לאחר יותר משנתיים של עיכובים בשל לחצים פוליטיים וחקירת משטרה, אושר המינוי ברוב של 11 מול 6 מתנגדים ו-2 נמנעים; אירינאוס נחקר בשל קשריו עם ערפאת, ובחשד לניסיון שוחד. בראשית השנה, הודיעה היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) כי סיימה את חקירתה בעניינו של אירינאוס, אז גם הוסר צו איסור הפרסום על הפרשה [ראו ידיעות בנושא].
בג"צ דוחה 2 עתירות נגד המינוי
נגד מינויו של אירינאוס הוגשו שתי עתירות לבג"צ. האחת של יוסף לויפר, אזרח שהגדיר עצמו נציג הציבור, שטען כי אירינאוס אינו כשיר לכהונה מהטעם שהוא מעורב בפלילים, וכן משום שהוא אנטישמי שנתן ביטוי לדעותיו האנטישמיות במכתבים שהפיץ ובאופי קשריו עם הרשות הפלשתינית.
על-פי תקנות הקיסרות העות'מנית לשנת 1875 – כפי שתוקנו בדברי חקיקה מנדטוריים מן השנים 1935 ו-1936 – אחד מתנאי כשירותו של מועמד הוא כי "התנהגותו ואופיו צריכים להיות נקיים משם רע". אירינאוס אינו עומד בתנאי זה, טען לויפר.
את העתירה השנייה הגיש יוסף נעמאן נאסר - סופר, משורר ודמות בולטת בעדה היוונית-אורתודוקסית - ועתירתו התבססה על העניין שיש לו כבן העדה, בשמירה על טוהר המינוי ובחשיבות שראש העדה הדתית שהוא משתייך אליה יהיה אדם הראוי לכך. טיעוניו היו דומים לאלה של לויפר.
ואולם, השופטים בייניש, ריבלין וחיות דחו את שתי העתירות. בהחלטתם, קבעו השלושה כי "המידע הדרוש נמסר לצוות הממליץ ולממשלה מטעם היועץ המשפטי לממשלה ואף נשמעה עמדת גורמי הביטחון. לפיכך, אם סברה הממשלה בהסתמכה על יועציה המקצועיים, כי טיבה של ההחלטה ואופיה המדיני אינם מצריכים קבלת פרטים נוספים מעבר לאלו שנמסרו על-ידי הגורמים המקצועיים המוסמכים, רשאית הייתה להחליט כן".
"בשים לב לקווים אשר הינחו את הממשלה בהחלטתה - שמירה על האוטונומיה של העדה היוונית-אורתודוקסית ואי-התערבות בהליכי הבחירה שקיימה למשרה הבכירה ביותר בקירבה; וכמו כן בהתחשב בשיקולי מדיניות החוץ אשר מטבע הדברים אינם פרושים בפנינו במלואם - אין לומר כי החלטת הממשלה חורגת ממתחם הסבירות בהתאם לשיקול הדעת הרחב המסור בידיה".
"על-פי הכלל הנקוט בידינו, באשר להיקף הביקורת השיפוטית המצומצמת שאנו מפעילים, כאשר ההחלטה העומדת לביקורת היא החלטת ממשלה הנוגעת בעיקרה לשיקולים שהם מתחום מדיניות החוץ של ישראל, לא ראינו עילה להתערב בהחלטה לאשר את בחירת הפטריארך היווני האורתודוקסי של ירושלים".
ואולם, הסופר יוסף נאסר לא ויתר, והגיש בקשה לקיים דיון נוסף בעתירה. השופט מישאל חשין, בפניו הונחה הבקשה, הוציא "צו ביניים-דביניים", לפיו לא ימונה אירינאוס עד שלא תוכרע הבקשה לקיום דיון נוסף.
דחיית עתירה לקיום דיון נוסף איפשרה סוף סוף את המינוי
ביום ג' השבוע דחה חשין את העתירה לקיום דיון נוסף, ביטל את הצו הזמני ומשכך נפתחה הדרך בפני שר הפנים למלא אחר החלטת הממשלה ולמסור לידי אירינאוס את כתב הסמכתו.
בהחלטתו לדחות את הבקשה, ציין חשין, כי העותר אינו מצביע על הלכה חדשה ומיוחדת כלשהי, והטענות אותן הוא מעלה זהות לאלה שהועלו בפני בג"צ. "כל שנפסק מעוגן היטב בפסיקתו של בית משפט זה, ואין בו לא חידוש, לא קושי משפטי מיוחד ואף לא סתירה להלכות קודמות".
עוד ציין חשין: "בעתירתו טוען העותר, כי לאחר החלטת הממשלה שוחח עם השר נתן שרנסקי – אשר היה חבר בצוות השרים המיוחד שמונה בזמנו לטיפול בנושא ההכרה באירינאוס – ומשיחה זו נמצא למד כי חברי הצוות לא ידעו על עיקרי הטענות של העותר נגד אירינאוס. בידי השר שרנסקי, טען העורר, חומר ראיות שיש בו כדי להעיד על מסע הבחירות הקלוקל של אירינאוס, והשר שרנסקי אמר לעותר כי חומר ראיות זה לא הוצג לפני צוות השרים. אלא שעתירה לדיון נוסף לא נועדה לשמיעתן של ראיות חדשות – אם אמנם היו אלו ראיות חדשות שהעותר הציג לפני השר שרנסקי".
"על-כך נוסיף את המובן מאליו, לאמור, שהשר שרנסקי רשאי – בכפיפות לתקנון הממשלה – להעלות את הנושא מחדש לפני הממשלה או לפני צוות השרים המיוחד (אם אותו צוות טרם סיים את מלאכתו) ולבקש לדון שוב בהחלטה להכיר באירינאוס כפטריארך העדה היוונית-אורתודוכסית". דבר זה מתאפשר, לאור העובדה שרשות מינהלית רשאית לשנות את החלטתה, בתנאים מסויימים.
כמובן, ציין חשין, שאין בכך כדי לומר אם התקיימו התנאים לשינוי ההחלטה ו"יכולתה של הממשלה לדון מחדש בהחלטתה אינה מעניקה לעותר כל זכות שהיא ואינה מעניקה לו כל מעמד שהוא לבקש את הממשלה כי תשנה מהחלטתה".
דנג"צ 2333/04 יוסף נעמאן נאסר נ' משטרת ישראל ואח'
