תכנונו ובנייתו נמל התעופה רמון מצפון לאילת - פרויקט בהיקף של 1.6 מיליארד שקל - נוהלו בשלומיאליות הגובלת באבסורד, מה שגרם להתארכות הפרויקט בשנתיים ולחריגה של עשרות מיליוני שקלים בתקציבו. כך עולה מתביעה שהגישה חברת מנוליד חרות מערכות, אחד מקבלני המשנה העיקריים בפרויקט, נגד רשות שדות התעופה והקבלן הראשי דניה-סיבוס.

מנוליד נמצאת בשליטת קבוצת אחים יעקובי, הנסחרת בשווי של 104 מיליון שקל. הקבוצה נמצאת בשליטת היו"ר פיני יעקובי (המחזיק ב-43.5% ממניותיה ועומד גם בראש מנוליד) ואמיר יעקובי (30.3%). דניה-סיבוס שבשליטת אפריקה-ישראל זכתה בשנים 2015-2014 בשני המכרזים של רש"ת לבניית הנמל, בהיקף של 552 מיליון שקל. מנוליד הופקדה על העבודות האלקטרו-מכניות, בחוזים שהיקפם המצטבר היה 135.5 מיליון שקל.

בתביעה, שהוגשה (יום ד', 17.2.21) לבית המשפט המחוזי בתל אביב, תובעת מנוליד 96.7 מיליון שקל - הסכום שלדבריה מגיע לה תמורת עבודות נוספות שביצעה, ואשר נדרשו לטענתה בשל הכשלים הניכרים בתכנון מצד רש"ת. היא כבר קיבלה 145 מיליון שקל, כך שאם תביעתה תתקבל - מדובר בחריגה של 107 מיליון שקל (80%) בחלקה של מנוליד בפרויקט.

לטענת מנוליד, בעוד היתרי הבנייה ניתנו בנובמבר 2014 ובפברואר 2015, רש"ת המשיכה לבצע שינויים בתכנון עד דצמבר 2018 - שנה וחצי לאחר מועד הסיום המקורי (מארס 2017). השינויים נמסרו לקבלנים בסקיצות בכתב-יד, בשרבוטים ובעל-פה; רש"ת ואנשיה "השתיקו ברגל גסה כל אמירה ובקשה מצד הקבלנים בנוגע לביצוע העבודות ואת התראותיהם בכל הנוגע לאופן הבלתי מתקבל על הדעת שבו מתנהל הפרויקט. תחת זאת אומצה מדיניות זדונית ומכוונת של הטחת האשמות שווא בקבלנים, למשל כאילו הללו 'מתעצלים ולא רוצים לעבוד'". רש"ת טייחה את אחריותה למחדלים, תוך החלפת האשמות בתוכה - ובמקביל ניסו כל הגורמים בה לגלגל את האחריות לכתפי הקבלנים, ממשיכה מנוליד.

התביעה מצטטת מכתב של דניה-סיבוס לרש"ת כבר במארס 2016, בו התריעה שכשלי התכנון מחייבים את הארכת הביצוע. בין היתר נאמר בו: "כל שינויי התכנון היו מהותיים ושינו לחלוטין את הפרוגרמה התכנונית שהוזמנה מהקבלן [דניה-סיבוס]... נראה כי המכרז בפרויקט זה איבד כל משמעות והפרויקט הפך ל'מסעדת גורמה' בה יש תפריט והסועד מזמין מתוכו את כל אשר חשקה נפשו". בין הכשלים בתכנון המקורי עליהם מצביעה מנוליד: לא תוכננה הקמת חוות דלק; לא תוכננו חדרי תקשורת לאנטנות הטטרה המשמשות לקשר עם המטוסים; לא תוכננה מערכת לניהול מזוודות; תקרת בית הנתיבות תוכננה שלא כהלכה. תוכניות רבות לא היו מתואמות ואף סתרו זו את זו, נטען עוד.

במארס 2017 כתבו מפקחי הפרויקט (חברת גדיש-ברן) לרש"ת: "כולם מהלכים על קצות האצבעות ומתביישים לכתב את המתכנן הראשי. פלא שעושים מאיתנו צחוק?". באותו חודש - טוענת מנוליד - עסקו המפקחים בתפירת תיק לקבלנים, במטרה להטיל עליהם את האחריות לעיכובים. ואילו בספטמבר של אותה שנה התריעה דניה-סיבוס בפני גדיש-ברן: "חדר התקשורת המקורי עד כה לא תוכנן על ידכם ואנו כבר סגרנו את הקירות". חודשיים מאוחר יותר כתב אחד מאנשי רש"ת: "נמאס לי לעשות צחוק מעצמי... אני לא מאשר יותר אף תוכנית... אני מעדיף לא לעמוד על הדוכן בבית המשפט ולהסביר את הסתירה".

לדברי מנוליד, לכל המאוחר באמצע 2018 היה צורך לחשב מסלול מחדש ופשוט להתחיל לנהל את הפרויקט - אך במקום זאת המשיכה רש"ת לטייח את אחריותה לכשלים. במקביל, היא טוענת, דניה-סיבוס שיתפה פעולה עם רש"ת, ניסתה לסלק אותה מהפרויקט ואף לחלט את הערבויות שהעמידה, ומנעה ממנה לקבל את מלוא התמורה המגיעה לה. לדבריה, במקום להרוויח מן הפרויקט - היא הפכה לקורבן הראשי "של הכשלים הקולוסאליים בהם היה נגוע הפרויקט, שלכולם אחראית רש"ת; וכקורבן הראשי שבחרה דניה להקריב על-מנת לשרת אינטרסים כאלו ואחרים שלה". התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד דניאל אברבנאל, רות לובן ותומר טאקו, וטרם הוגשו כתבי הגנה.