הבחירות לנשיא המדינה - ב-2 ביוני

כהונתו של נשיא המדינה, ראובן ריבלין, צפויה להסתיים בעוד כשלושה חודשים - ב-9 ביולי 2021 מדובר בתאריך החותם שבע שנים, על-פי התאריך העברי, מתחילת כהונתו של ריבלין ב-28 ביולי 2014.

לא בכל יום אני מחלק מחמאות לח"כ מאיר פרוש מ"יהדות התורה". השקפותיו שונות משלי, אבל בבחירות המזוהמות הללו ל"נשיאות" הפיקטיבית אין לי מה לומר אלא לזכותו בלבד. אם באמת הייתה זו הצבעה חשובה הרי שודאי שהיה פרוש מגיע, ולכולנו גם ידוע כי הלה המשיך את שהייתו בחו"ל כדי לא להשתתף במושב הלצים הזה. בחירות שיהודי שומר תורה ומצוות - ובמיוחד אלה שזיכרון ה"חפץ חיים" וסיפרו על "לשון הרע" חשוב להם, צריך היה להתרחק כמטווחי קשת מהזוהמה הזו. וכך עשה פרוש. שושלת האבות שלו הזכירה לו כי כל המועמדים לתפקיד הזה והרפש שדבק בהם הינם מחוץ לחוק התורה, שאפילו עסקן ציבור חרדי מחויב למתוח קו אדום בינו לבינם. פרוש הבין שאסור לו בכלל להיכנס לדיון על הצבעה לאישה - ועוד מהסוג הירוד, התככני והזול של דליה איציק.

כלל לא בטוח שיש צורך במוסד הנשיאות במדינת ישראל. התפקיד נועד מלכתחילה להעניק לעומד בראש המדינה מעמד סמלי, כזה שיסמל את ערכיהן של המדינה והחברה בישראל ואת המשותף לחברה רבת הפנים שבתוכה אנו חיים. הנשיאים הראשונים ענו על צורך זה והביאו כבוד לתפקיד.

מאתיים ושבעים אלף שקלים שילם מאיר שטרית כדי לכבול את ידיו ורגליו של השלד בארונו לבל יתפרע, אך לשווא: השלד הסורר השתחרר מכבליו כמו היה הודיני והגיח מתוך הארון החוצה אל כותרות העיתונים.