"אלחם ככל יכולתי כדי שתוקם וועדת חקירה עם סמכויות של וועדת חקירה ממלכתית לחקירת האסון במירון. וועדת חקירה אמיתית וללא טיוח, שתבחן לעומק את הגורמים לאסון, תבוא חשבון עם האחראים לו ותמליץ על הצעדים הנדרשים למניעת הישנות אסונות נוראיים כאלה, במירון ובכלל" - התחייב ייו"ר הציונות הדתית, ח"כ בצלאל סמוטריץ'.

"זו מחויבות שלנו כלפי שמיא, כדי שבפעם הבאה נוכל לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה, וזו אחריות שלנו כלפי משפחות הנספים באסון שדמם זועק אלינו מן האדמה והם זועקים אלינו מקירות ליבם השותת" - הוסיף.


אז מדוע החלטנו להתנגד לה בסוף? כי בחוק של יש עתיד בראשות הוועדה יעמוד שופט ומי שתמנה אותו ואת יתר חברי הוועדה היא נשיאת בית המשפט העליון, ומה לעשות שאין לי אמון במערכת המשפט ואני לא מוכן לחזק אותה ולתת לה סמכויות לנהל כאן עוד ועוד תחומי חיים.

אני לא סומך על שיקול הדעת של המערכת הזו, על יושרתה, על מיקצועיותה, ועל ערכיה. אני לא מוכן ששופט פרוגרסיבי יקבע פתאום שאסור לקיים אירועים במירון תוך הפרדה בין גברים לנשים, ועוד ועוד.

המערכת הפוליטית אכן מתרשלת בעניין, כמו בעניינים נוספים, אבל הפתרון הוא לא להרים ידיים ולהעביר את הסמכות והכח למערכת המשפט. הרי בדיוק מכח אותו טיעון - שהמערכת הפוליטית מתרשלת ולא הסדירה את נושא הגיור הממלכתי - בג"ץ הכיר בגיורים רפורמים, התיר פתיחת מרכולים בשבת, ופסל בדיוק אתמול את חוק יסוד התקציב שביקש לתת מענה לתקציבי התורה, החינוך, החברה והרווחה בתקופת המשבר הפוליטי ובהעדר תקציב. התנגדנו בכל המקרים האלה, בצדק מוחלט, להעברת סמכויות הכנסת והממשלה לבג"ץ ואנחנו מתנגדים לזה גם עכשיו בחקירת האסון במירון.

אז מה כן? סיכמתי בלילה עם הליכוד שנביא בהקדם הצעה מוסכמת להקמת ועדת חקירה אמיתית עם שיניים, לא כזו שחבריה יהיו החתול ששומר על השמנת. ועדה של מומחים אובייקטיביים בתחומי הבטיחות, ההנדסה, הניהול, השיטור, וכו'. ועדה שיהיו לה כל הסמכויות של ועדת חקירה ממלכתית. היא תוכל לזמן עדים בכפיה, לחקור אותם באזהרה, להמליץ המלצות אישיות נגד האחראיים ולגבש מענה עתידי. אבל היא לא תנוהל על-ידי השופטים אלא על ידינו.

לצערי הרכב הוועדה שבהצעת החוק של חברי ח"כ יעקב אשר אינה מתאימה לכך. זו יכולה הייתה להיות ועדה שתמליץ על הסדרים עתידיים עד לפני האסון. ארבעים וחמישה הרוגים אינם משהו שאפשר לעבור עליו לסדר היום ולהסתכל רק קדימה. נדרשת כאן גם חקירה לאחור למציאת האחראיים והטלת אחריות עליהם (ממש לא נכון לומר שאחריות נמצאת רק במישור הפלילי והמשטרה תעסוק בזה.

במישור הציבורי ישנה אחריות שגם אם היא אינה עולה כדי אחריות פלילית היא בהחלט דורשת הסקנת מסקנות אישיות במישורים משמעתיים, פיטורין וכד', וחקירה כזו אינה יכולה להתבצע על-ידי גורמים שבעצמם צריכים להיחקר על חלקם). לכן, כאמור, נגבש הצעה חלופית מוסכמת ונקדם אותה הכי מהר שאפשר.

זו אחריות שלנו. אני לא מוכן להתנער ממנה ולהעביר אותה למערכת המשפט, ואני מתחייב בפני המשפחות ובפני הציבור הישראלי כולו להיאבק בכל כוחי כדי לממש את האחריות הזו ולוודא שאסון מירון יחקר על הצד היסודי ביותר, המעמיק ביותר, והחף ביותר מנגיעות וניסיונות טיוח.