"מדובר בנשיאה והובלה של נשק חם שלא כדין באזור מגורים וכן בשימוש שנעשה באותו הנשק לביצוע חבלה בכוונה מחמירה. לא אחת הדגשנו כי עבירות נשק אלה הפכו מכת מדינה, במגזר הערבי בפרט, ויש על כן לעשות למיגורן בדרך של ענישה מחמירה. מדיניות זו לא קיבלה ביטוי מספק בגזר דינו של בית המשפט קמא". כך אומרת (יום ג', 29.6.21) נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, על עונש קל מדי שגזר שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, אמיר טובי, על ערבי שהורשע בחבלה בכוונה מחמירה, נשיאה והובלה של נשק שלא כדין וירי מנשק חם באזור מגורים באופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם.

זוהי הפעם השלישית בשבעת החודשים האחרונים בה קובע בית המשפט העליון, כי טובי פסק עונשים קלים מדי על עבירות נשק, וזאת בניגוד לפסיקתו של בית המשפט העליון. הפעמיים האחרונות באו לאחר המקרה הראשון, כך ש-טובי התעלם מביקורתו הקודמת של העליון (ראו קישורים משמאל). הפעם באה הביקורת מפיה של חיות, אשר לא הסתפקה - כמקובל ברוב המקרים - בהסכמה עם פסק דינו של השופט ג'ורג' קרא, אלא הוסיפה ביקורת מפורשת משלה.

טובי גזר על מוחמד מחאמיד 6.5 שנות מאסר, למרות שהעונשים המצטברים על העבירות בהן הורשע הוא 35 שנות מאסר. מחאמיד ירה בצווארו של קטין שהסתכסך עם אחיו של 100 שקל ופצע אותו בצורה קשה. טובי קבע את מתחם העונש על חמש-שמונה שנות מאסר, ופסק את העונש בחלקו האמצעי בציינו את הנסיבות המחמירות הרבות (לא הודה ולא הביע חרטה, מסר גרסה שקרית והתרשמות שלילית של שירות המבחן) לצד היותו בן 21 והעדר עבר פלילי.

קרא דחה את ערעורו של מחאמיד וקיבל את ערעור המדינה על קולת העונש. בערעורו של מחאמיד אין ממש, הוא קובע, שכן מדובר בערעור על ממצאי עובדה אל מול פסק דין מבוסס היטב של טובי. הכוונה המחמירה בה פעל מחאמיד ברורה מכך שהצטייד מראש באקדח, ירה במכוון בצווארו של הצעיר, ירה פעם נוספת באוויר, נמלט מן המקום והסתתר במשך 25 יום עד שהסגיר את עצמו למשטרה. "חזקה על מי שכיוון אקדח טעון לצווארו של אדם שרוע על הרצפה מטווח אפסי וירה לעברו, שכוונתו הייתה לכל הפחות לגרום לו לחבלה חמורה או להטיל בו מום", אומר קרא.

בקבלו את הערעור על קולת העונש, אומר קרא: "בית משפט זה שב וחוזר, חדשים לבקרים, על החומרה היתרה הטמונה בביצוע עבירות נשק, עבירות שהפכו למכת מדינה, שגלומה בה סכנה ממשית לשלום הציבור ולביטחונו כמו גם לסדר הציבורי ואשר מצריכה הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים המשקפים מסר מרתיע. אם כן, בענייננו, אף בנפרד מהחומרה המופלגת של מעשה החבלה בכוונה מחמירה שביצע המערער, הרי שהוא הורשע בעבירות נשק חמורות, בנסיבות חמורות כשלעצמן.

"...לטעמי, עבירות הנשק שבהן הורשע המערער, בנוסף לעבירת החבלה בכוונה מחמירה, לא באו לידי ביטוי בעונש שנגזר על המערער. פעמים רבות בעבר עמד בית משפט זה על החשיבות שבהטלת עונשים חמורים ומרתיעים בגין שימוש בנשק חם בכלל, ולצורך פתרון סכסוכים בפרט. אך לאחרונה ציין חברי השופט עוזי פוגלמן, כי ככל שעבירות הנשק הפכו נפוצות יותר, כך הוחמרה מגמת הענישה וניתן משקל משמעותי באופן הולך וגובר לשיקולי הרתעה בעת גזירת העונש בגינן. הדברים יפים במיוחד בכל הנוגע לעבירות ירי בנשק חם בסביבת מגורים, מהן נשקפת חומרה יתרה".

קרא מוסיף: "בית משפט זה עמד בעבר על כך שעבירות חבלה בכוונה מחמירה שמקורן במניע נקמני ומעידות על המבצע אותן כאדם אלים, חסר רסן ואימפולסיבי, מצדיקות החמרה בענישה וגזר בנסיבות אלה עונשים מחמירים יותר מהעונש שנגזר על המערער, אף במקרים בהם לא נעשה שימוש בנשק חם במהלך האירוע וכאשר החבלה לא הייתה עלולה לסכן את חייו של הנפגע. זאת ועוד, במקרים בהם נעשה שימוש בנשק, ישנה חשיבות מיוחדת בהטלת ענישה מחמירה וזאת בפרט כאשר הגורם לחבלה בכוונה מחמירה נמלט מהזירה בהותירו את המתלונן מתבוסס בדמו. בנוסף, בענייננו, הנשק לא נתפס, באופן המצדיק התחשבות לא רק בנזק שנגרם, אלא גם בפוטנציאל הנזק העתידי. שיקולים אלה, מצביעים כולם על כך שעונשו של המערער אינו משקף את חומרתם המופלגת של מעשיו".

השופטת ענת ברון מוסיפה: "יש להחמיר בעונשו של המערער כפי שהתבקש בערעור המדינה וכפי שקבע חברי, על-מנת ליתן ביטוי לחומרת העבירות שבהן הורשע המערער ולתוצאה הקשה שנגרמה בעטיין". את המדינה ייצגה עו"ד נעימה חנאווי-כראם, ואת מחאמיד - עוה"ד עיסאם טנוס ועבד אל-מג'יד פאהום.