סגרי הקורונה הביאו לירידה של עד 19% בפליטות של פחמן דו-חמצני ושל עד 46% בפליטת חנקן דו-חמצני באזור חיפה ובאזור גוש-דן. כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטה העברית.

את המחקר ערכו שני חוקרים מהאוניברסיטה העברית - ד"ר שרית אגמי מהמחלקה לכלכלה ופרופ' אורי דיין מהמחלקה לגאוגרפיה, והוא התפרסם במגזין המדעי Atmospheric Environment. המחקר עסק בבדיקת ההשפעה של הסגר הראשון (בתאריכים 2.5.20 - 8.3.20) בשל הקורונה על זיהום אוויר בישראל, תוך התחשבות בתנאים מטאורולוגיים שגם הם בעלי השפעה על כמות הריכוזים עצמם.

המחקר התמקד באזורי גוש-דן וחיפה, שני מחוזות בעלי זיהום אוויר גבוה בארץ. שני המחוזות כוללים פעילות תחבורתית ותעשייתית, כאשר זיהום אוויר בגוש-דן נתרם בעיקר מתחבורה, בעוד שבחיפה הוא בעיקר בשל פעילות תעשייתית. היכן נרשמה ירידה משמעותית יותר בזיהום האוויר.

בשלב הראשון נבדק ההבדל בממוצע ריכוז המזהמים ב-2020 בתקופת הסגר, בהשוואה לממוצע בתקופה המקבילה ב-2019. בשלב השני נבחן אפקט הסגר על סך כמות המזהמים, וכן הערכת אפקט זה כאשר מוסיפים את השפעת התנאים מטאורולוגיים אשר שררו בזמן הסגר.

החישובים בשלב הראשון הראו ירידה משמעותית בריכוז כלל המזהמים באוויר, למעט עלייה בריכוז האוזון. באופן ספציפי, נרשמה ירידה בחלקיקים באוויר שקוטרם קטן מ-2.5 מיקרומטר (PM2.5), המכונים חלקיקים נשימים עדינים המסוגלים לחדור לריאות, בשיעור של 18% בגוש-דן, ו- 10% בחיפה. כמו-כן, הייתה ירידה של 19% בפחמן חד-חמצני בגוש-דן, שמקורו העיקרי כיום הוא בעיקר ממנועי רכבים השורפים פחמימנים כבנזין, לעומת ירידה של 4% בחיפה. הסיבה המסתמנת לירידה הגבוהה יותר בשני מזהמים אלו בגוש-דן לעומת חיפה היא כי זיהום האוויר בגוש-דן נובע בעיקר מתחבורה לעומת חיפה.

עבור תחמוצות החנקן (סך החנקן החד חמצני והחנקן הדו-חמצני) המגדילות את הסיכון למחלות בדרכי הנשימה - בחיפה נרשמה ירידה של 46% בריכוז החנקן דו-חמצני, לעומת ירידה של 40% בגוש-דן, אך בשאר תחמוצות חנקן אובחנה ירידה דומה בריכוזים בחיפה ובגוש-דן. לדוגמה, גפרית דו-חמצנית (SO2) הנפלטת משריפת דלקים פוסיליים המכילים גפרית, כגון פחם, מזוט וסולר - נשרפים בעיקר בתחנות כוח ובתי זיקוק, ומכאן ההסבר לירידה המשמעותית של 57% בריכוזה בחיפה לעומת ירידה מתונה הרבה יותר של 14% בגוש-דן.

תחנות הניטור המוצבות במרכזי האוכלוסייה הגדולים בארץ מודדות מזהמי אוויר אלו באופן רציף. קיימים שלושה סוגים של תחנות ניטור זיהום אוויר - כלליות, תחבורתיות ותעשייתיות. בהשוואת הירידה של כמות ריכוזי המזהמים לפי סוגי תחנות, הירידה הגבוהה ביותר נמדדה בתחנות התחבורתיות. כמו-כן, בתהליך כימי מורכב הנקרא טיטרציה נצרכות תחמוצות חנקן להיווצרות האוזון, ולכן דעיכת ריכוזי תחמוצות החנקן בתקופת הסגר אופיינה בעלייה בריכוז האוזון בשיעור של 5% ו-13% בחיפה ובגוש-דן בהתאמה. תוצאות צמצום פעילות כלל המשק והשפעתם על ריכוזי האוזון אינה מפתיעה, לטענת החוקרים, שכן תוצאות קרובות לממצאים שהתקבלו במחקר הנוכחי ניתן לקבל בארץ גם בסופי השבוע, במהלכם התחבורה מצומצמת יותר (הציבורית, לדוגמה, אינה פועלת).

החישובים מהשלב השני של המחקר הראו כי אפקט הסגר בלבד מבחינת השונות המוסברת של כמות הריכוזים היה גדול יותר בגוש-דן לעומת חיפה, ברוב תחנות הניטור שנלקחו בחשבון. למרות זאת חשוב לציין כי האפקט הבולט ביותר היה אפקט הסגר על ריכוז הבנזן (תרכובת אורגנית רעילה ומסרטנת, המגיעות מגזי הפליטה של הרכב ואזורי תעשיה), עם שונות מוסברת של 39% בשכונת הדר בחיפה. להוציא את האפקט על בנזן, האפקט בשאר המזהמים היה לכל היותר 26%. אלא שעם הוספת תנאים מטאורולוגיים (טמפרטורה, מהירות וכיוון רוח) אשר שררו בזמן הסגר עולה סך התרומה היחסית של הסגר, ונעה בין 47%-7% בחיפה, לעומת 41%-3%בגוש-דן. כלומר, הירידה החדה בתחבורה ובפעילות תעשייתית הסבירה עד 26% בלבד את הירידה בכמות ריכוזי המזהמים, אך תוספת התנאים המטאורולוגיים מצביעה על שינוי משמעותי באפקט הסגר, הבא לידי ביטוי באחוז השונות המוסברת אשר כמעט והכפיל עצמו, והגיע לשיעור דרמתי של 47%.

"למיטב ידיעתנו מחקר זה הינו הראשון אשר בוצע בארץ על-מנת להעריך בצורה כמותית את השפעת הסגר על איכות האוויר", מסכמים החוקרים. "תוצאות מפתיעות אלה, הבליטו את הנחיצות לבחון במחקר המשך, את ההשפעה של תחבורה ותעשיה בצורה נפרדת, וכן לתת דגש בפירוט יתר של התנאים המטאורולוגיים הנילווים בעיתות בהם קיים סגר אשר משפיעים מאוד, כפי שהצביע מחקר זה, על השינוי בריכוז המזהמים בסביבה של מרכזים אורבניים גדולים כפי שהתקבל בחיפה ובגוש-דן".