בית המשפט העליון אישר סופית את הנגשת מערת המכפלה

"לא נעלמה מעיננו הרגישות והמורכבות הפוליטית והדתית הקשורה למתחם מערת המכפלה. אולם גם המערערים אישרו כי הם מכירים בצורך להנגיש את האתר, ויש להצר אפוא כי גם נושא הומניטרי-אנושי זה הפך שלא בטובתו לסוגיה פוליטית וכר למחלוקת". כך אומר (יום ה', 4.11.21) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, על התנגדותה של עיריית חברון להנגשת מערת המכפלה לבעלי מוגבלויות.

עמית דחה את ערעורה של העירייה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט רם וינוגרד), אשר דחה במארס השנה את עתירתה נגד ההנגשה בידי המינהל האזרחי. וינוגרד קובע, כי המינהל האזרחי פעל במסגרת סמכותו כאשר הפקיע מידי העירייה את ההנגשה, לאחר שזו נמנעה במשך שנים מלעשות זאת בעצמה. הוא גם קבע, כי אין יסוד לטענה כאילו ההנגשה תשרת רק את המבקרים היהודים, והזכיר שבית המשפט איננו מתכנן-על ולכן לא יתערב בחלופה שבחר המינהל האזרחי (ראו קישור משמאל).

עמית אומר כי הוא מאמץ במלואו את פסק דינו של וינוגרד, ורק מעבר לצורך דן אף הוא בטענות העיקריות של העירייה ושל הווקף בחברון. "זכותם של תושביה היהודים של קריית ארבע לממש את חופש הדת והפולחן ולהגיע בבטחה לתפילה במערת המכפלה גם בימי חג ומועד שבהם מגיעים המתפללים למקום בהליכה", מזכיר עמית את פסיקת בית המשפט העליון משנת 2004. בנושא ההנגשה "אין לפנינו התנגשות של ממש בין הזכות לחופש הפולחן לבין זכות הקניין הפרטי. על-אף שהעבודות מצריכות הפקעה של שטחים, לא התרשמנו כי יש בהפקעה זו משום פגיעה של ממש במערערים".

עמית מוסיף: "למרות שהמערערים הכבירו בטיעונים על כך שעבודות ההנגשה תפגענה באופיו של המקום הקדוש, התקשינו לזהות פגיעה של ממש באתר. וזאת יש לזכור. אתר מערת המכפלה קדוש ומקודש גם ליהודים, ואם היה בביצוע העבודות כדי לפגוע באופיו של האתר או בקדושתו, יש להניח כי הצד היהודי היה נזעק להגנת המקום, לא פחות מהמערערים". גם הוא קובע, כי גרירת הרגליים מצד עיריית חברון היא שאילצה את המינהל האזרחי לבצע בעצמו את העבודות, והוא נטל את סמכויותיה "באופן מדוד, זהיר ומידתי. קשה להלום כי העירייה תסרב ביד אחת לשתף פעולה בביצוע ההנגשה, תוך פגיעה בזכויות אנשים עם מוגבלויות ותוך אי-מילוי חובותיה כרשות מקומית שאמונה על טובת הכלל, וביד השנייה תלין על כך שסמכויותיה ניטלו ממנה לאחר שבחרה ביודעין, מטעמים השמורים עימה, לזנוח את סמכויותיה ולנקוט מדיניות של 'שב ואל תעשה'".

עמית דוחה אף הוא את הביקורת של העירייה והווקף על החלופה שנבחרה, הן מתוך הכלל של אי-התערבות בנושאים מקצועיים והן תוך בחינת החלופות לגופן. "ההנגשה אינה פוגעת כלל בקדושתו של המקום ובאופיו הייחודי כאתר קדוש וכאתר מורשת עולמי. נזכיר כי הזכות להנגשה נובעת מהזכות לכבוד ומהזכות לשוויון", מוסיף עמית. "לאור זאת, השאלה אינה אם יש מקום לביצוע עבודות ההנגשה אלא הכיצד הדבר לא נעשה עד היום".

השופטים עופר גרוסקופף ואלכס שטיין הסכימו עם עמית. את העירייה והווקף ייצג עו"ד סאמר שחאדה, ואת המדינה - עוה"ד אבי מיליקובסקי ויובל שפיצר.