העיתונאי עפר חדד ינחה את חידון התנ"ך

התרגלנו לחופש בחברה המערבית. חלקנו חשבנו שזו זכותנו הטבעית. אנו חופשיים להחליט לגבי חרותנו כפרטים, לעסוק בעיסוקים הנראים לנו, להצביע בצורה דמוקרטית למפלגות שונות, להאמין בדת שאנו בוחרים או נולדים לתוכה. להינשא ולהתגרש בהתאם למקובל בארצות הדמוקרטיות לפחות מאז תום מלחמת העולם השנייה.

מבחינת המקפידים בפסח על "בל יראה ובל ימצא" קיומו של חמץ בצה"ל ולו גם "באיי חמץ", מעמידה אותם במצוקה קשה. מצוקתם תימנע אם צה"ל יפעל-כנגזר מהערך "רעות" ש"בקוד האתי" שלו: "החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש". כדי לסייע לרע שומר מצוות לא נדרש לחרף את הנפש או לסכנה, אלא לשלוט ברציה ולרסנה לשבוע מצריכת חמץ.

בין אוצרות התרבות השמורים בספרייה הלאומית ישנן מאות מגילות אסתר, כמה מהן עתיקות ונדירות במיוחד. מלבד נוסח המגילה המסורתי, בקהילות רבות בתפוצות ישראל נהגו לחגוג ניסים מקומיים וסיפורים של הצלת יהודים בקריאת "מגילות" המספרות את סיפור הקהילה. בצל חג פורים, הספרייה חושפת דוגמה לתופעה זו שהתגלתה מספר ימים לפני החג - ״מגילת סרגוסה״, הכתובה בעברית ובסגנון המחקה את נוסח מגילת אסתר. תוכן המגילה שונה ממגילת אסתר, ואינו מספר את קורות חיי היהודים בשושן הבירה, אלא את קורות יהודי סירקוזה שבסיציליה או בעיר סרגוסה שבספרד לזכר הצלת יהודי העיר והקהילות הסמוכות. המגילה מתוארכת למאה השמונה-עשרה, ונהגו לקוראה בכל שנה לזכר נס ההצלה שהתרחש בשנת 1420.

היום בשעות הבוקר, באולם המרווח בדיור המוגן בו אני שוהה, חשתי את עוצמות ההזדהות של כל קהל הנאספים לקריאה במגילת אסתר עם בשורות חודש אדר. על החודש הזה שכבר נכנס קרא הקהל בשקיקה רבה במגילת אסתר בפרק ט' פסוק כ"ב: "הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהֱפָך לָהֶם (ליהודים) מִיָּגוֹן לְשִׁמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב", כשעל אמירה זו דרשו חכמינו זיכרונם לברכה: "מִשֶּׁנִּכְנָס אָדָר מַרְבִּים בְּשִׁמְחָה".