השקעה ברכישת דירה שהפכה להלוואה שאיננה מוחזרת, או מארג של יחסים מורכבים ולא תמיד גלויים? בית משפט השלום בתל אביב יצטרך להכריע מה בדיוק אירע בין בני הזוג אילון שוורץ ונורית לנגנטל-שוורץ לבין חברת שזר ייעוץ פיננסי ויוסי מסיקה. כתבי הטענות של שני הצדדים מספרים סיפורים שונים לחלוטין.
לנגנטל-שוורץ היא פרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) ובתו של הח"כ לשעבר
נחום לנגנטל. הייחוס הזה אינו מוזכר כאן כפריט טריוויאני או כהערה רכילותית; יש לו משמעות בסכסוך המונח לפתחו של בית המשפט. לפי בני הזוג שוורץ, ידידותו של לנגנטל עם מסיקה היא שהובילה למתן ההלוואה שלא נפרעה. לפי חברת שזר, המצויה כיום בבעלות משפחתו של דב וידר המנוח, מדובר באינטרסים עסקיים משמעותיים.
התביעה: הלוואה שאינה נפרעת
העימות המשפטי החל לפני חודשיים, בתביעה בסך 1.6 מיליון שקל שהגישו בני הזוג שוורץ, באמצעות עו"ד עודד רביבו. הם סיפרו, כי במרס 2011 העבירו לחברת שזר מיליון שקל כחלק מן התשלום לרכישת קרקע במסגרת קבוצת הרכישה "ארנונה פארק" בירושלים. הפרויקט לא בוצע, שזר נקלעה לקשיים ומסיקה ביקש שההשקעה תהפוך להלוואה. בשל יחסי הידידות ארוכי השנים בינו לבין לנגנטל, בני הזוג הסכימו. הסכם ההלוואה נעשה בעל-פה ונקבע שהריבית תהיה 10% לשנה.
על-פי התביעה, שזר פרעה 750,000 שקל באיחור של שנים ומסיקה הוסיף 250,000 שקל מכיסו, אך הריבית לא שולמה. לנגנטל פנה שוב ושוב למסיקה בשמם של בתו וחתנו, הלה אישר את קיומו של החוב והבטיח לדאוג לכך שחברת שזר תפרע אותו. בשלב מסוים טען מסיקה, כי הבעיה נעוצה בהתנגדותה של אלירז אקשטיין-וידר, יורשתו של דב וידר שהיה שותפו בחברה. בני הזוג אומרים, כי לאקשטיין-וידר לא היו כל מעורבות וידיעה על ההלוואה, שכן היא ניתנה שנים לפני שירשה את המניות. הם מצטטים את מסיקה, כמי שאמר ש-וידר תסכים לפרוע את החוב אם הריבית תופחת ל-6%; הם הסכימו בלית ברירה, אך החוב לא נפרע וכעת הם עומדים על הריבית המקורית.
באוגוסט אשתקד, ממשיכים שוורץ, הודה מסיקה באוזני לנגנטל בקיומו של החוב ושהוא התחייב בשמה של שזר לריבית של 10% בשנה. הוא אף אמר כי במידת הצורך יסכים להעיד על כך בבית המשפט. כאשר פנו שוורץ ל-וידר, הם אומרים, היא הכחישה את מתן ההלוואה ואת קיומו של החוב - ולכן הגישו את התביעה.
ההגנה: יחסים עסקיים נפרדים
כתב ההגנה של שזר, באמצעות עו"ד
אלירם בקל, מתאר כאמור תמונה שונה בצורה משמעותית. כבר בתחילתו נאמר כי מסיקה מצוי בסכסוך חריף עם וידר ואימה, שהן כיום הבעלים היחידים של שזר, ולכן מוכן לסייע לשוורץ לתבוע את שזר. לטענת החברה, לשוורץ היו גרסאות שונות וסותרות לגבי מהות העברת מיליון השקלים, תנאי העסקה, המועד, הצדדים ואפילו הסכום. התביעה מבוססת על כמה תכתובות וואטס-אפ מקוטעות בין מסיקה לבין לנגנטל, תוך הסתרת הקשרים העסקיים הסבוכים בין השניים.
שוורץ לא היו סתם קונים בפרויקט "ארנונה פארק", טוענת שזר; לנגנטל היה מעורב בפרויקט בצורה משמעותית, כפי שקבעו השופטים בדימוס
משה רביד ו
תאודור אור בהליכי בוררות בעניינו. ההסכמים בקשר לפרויקט, בהם היו מעורבים מסיקה ולנגנטל, נוסחו בידי עו"ד יעקב פינק - אחיה של מארגנת הקבוצה, לויוה סיון, ומי שלימים הורשע בפלילים. שזר טוענת שאותם מיליון שקל כלל לא הגיעו אליה, אלא כנראה היו חלק מעסקיהם של לנגנטל ומסיקה. שזר מזכירה, כי יחסים ארוכים אלו היו חלק מהרשעתו המשמעית של
בנצי ליברמן, לשעבר מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, בשל מעשיו לקידום עסקיו של לנגנטל.
לדברי שזר, כאשר וידר חלה בשנת 2017 התברר, כי מסיקה נהג בו בחוסר הגינות במשך שנים, ומשפחת וידר הסכימה לוויתורים משמעותיים בהיפרדות ממנו רק כדי שייצא מחייה. אולם, טוענת שזר, מסיקה לא התכוון לוותר על חלקו בה כפי שנקבע, וכך החלו להופיע טענות לגבי חובות עבר הרובצים עליה כדי להרתיע את וידר מליטול אותה לידיה. אחד מהם הוא החוב הנטען בידי שוורץ, שזכרו לא עלה בחייו של וידר. לדברי שזר, אין לשניים כל הוכחה לקיומו של החוב, למעט דבריו של מסיקה שהוא - לשיטתה - סוס טרויאני הפועל נגדה ומנסה לסחוט אותה.
לבסוף אומרת שזר, כי שוורץ דורשים ריבית נשך (10% לשנה), וזאת בסתירה לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות. "היא פסולה שבעתיים כאשר היא מועלית על-ידי עובדת מדינה, פרקליטה בכירה בפרקליטות, אשר מעידה על עצמה בתביעתה כי היא אינה מהססת להיות שותפה במתן הלוואה בריבית שאינה מביישת את השוק האפור".
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
