פרקליטות מחוז הצפון החליטה לתקן את העובדות בכתב האישום שהוגש נגד 'הפרקליטה המדליפה', עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ', המואשמת בהדלפת מסמך חיקור הדין ופרטים נוספים מפרשת סיריל קרן. בכתב האישום המקורי נטען כי מעשיה של הפרקליטה גרמו לשיבוש מהלכי החקירה, ואילו בכתב האישום המתוקן שהוגש לבית משפט השלום בתל אביב נטען, כי מעשיה יכולים היו לשבש את החקירה.
כזכור, סניגוריה של הפרקליטה ביקשו מבית המשפט לקבל לידיהם את חומר החקירה בפרשת סיריל קרן, כדי שיוכלו להשיב על הטענה שהיא שיבשה החקירה, ולכן הפרקליטות החליטה לוותר על הטענה האמורה כדי שלא לחשוף את חומר החקירה. עם זאת, לתיקון אין משמעות אופרטיבית, שכן סעיפי האישום נגד גלאט-ברקוביץ' בעינם עומדים: גילוי בהפרת חובה, מירמה והפרת אמונים. העונש המירבי הקבוע בחוק בגין עבירות אלה, הינו 3 שנות מאסר.
ביהמ"ש דוחה הבקשה לחשוף את זהותו של "נשר"
בתוך כך, דחתה השופטת חיותה כוחן, בפניה מתנהל המשפט, את בקשתה של הפרקליטה להורות על חשיפת זהותו של המקור המכונה "נשר", שסייע למשטרה לחשוף את ההדלפה ואת העובדה שהיא המדליפה. השופטת ציינה כי הנימוקים להחלטה יפורסמו במועד אחר.
סניגוריה של הפרקליטה, עורכי הדין יהושע רזניק וז'ק חן, הגישו עתירה לגילוי ראיה שהוטל עליה חיסיון מכוח סעיף 45 לפקודת הראיות. השר לביטחון פנים, צחי הנגבי, חתם על תעודת חיסיון "מטעמי אינטרס ציבורי חשוב", בה נאמר כי כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות זהותו של המקור המכונה בחומר החקירה בתיק זה "נשר", לרבות תוכנו של מסמך המצוי במעטפה, הינו חסוי.
בעתירה לגילוי הראיה, ציטטו עורכי הדין רזניק וחן תרשומת שערך ראש מח"ש לשעבר ומי שהיה חבר בצוות החקירה שמונה לחקור את ההדלפה, ערן שנדר, שנפגש עם המקור "נשר". על-פי התרשומת, שנדר פנה ל"נשר" מיוזמתו, ולאחר שנפגש עימו קיבל רשות לצלם ממנו את מסמך חיקור הדין. "נשר" אמר לשנדר, כי "זה המסמך או צילומו שפורסם בתקשורת". מכאן מסיקים הפרקליטים, כי ככל הנראה "נשר" הוא איש תקשורת.
בעבר פרסמו כלי תקשורת שונים, כי אותו "נשר" אינו אלא כתב חדשות ערוץ 2, משה נוסבאום, אולם הוא הכחיש זאת נמרצות.
כדי להשלים את התמונה נציין, כי אנשי המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה לקחו את צילומי מסמך חיקור הדין שהעביר להם שנדר, והשוו אותו לעותק מסמך חיקור הדין שנתפס אצל גלאט-ברקוביץ'. יומיים לאחר מכן התקבלה תשובת המעבדה, לפיה ניתן לקבוע ברמות שונות של ודאות בהתייחס לכל דף ודף, על-כך שהמסמכים שמסר "נשר" ושפורסמו בתקשורת מקורם במסמכים שנתפסו אצל גלאט-ברקוביץ'. מאוחר יותר שימשה עובדה זו את החוקרים במהלך החקירה של הפרקליטה כראיה לכך שהיא זו שמסרה את המסמך לעיתונאי. בעקבות גילוי זה וגילויים נוספים, הודתה הפרקליטה במעשיה.
אין תקדים לזימון יועמ"ש ופרקליטת מדינה לעדות
השופטת חיותה כוחן העירה בדיון היום, כי אין תקדים לבקשתה של גלאט-ברקוביץ', לזמן לעדות את פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, ואת היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אליקים רובינשטיין. מדובר באישור שלא הושג יותר מ-50 שנה, ציינה השופטת. עם זאת, השופטת לא דחתה בינתיים את הבקשה והיא תכריע בה במועד מאוחר יותר.
כזכור, לפני כחודש ביקשה הנאשמת לבטל את כתב האישום נגדה, לאחר שהעלתה טענה מקדמית של "הגנה מן הצדק", שמשמעותה: אין לברר את אשמתו או חפותו של הנאשם, משום שאין באפשרותו של בית המשפט להעניק לנאשם משפט הוגן או שיש בניהול המשפט פגיעה בחוש הצדק וההגינות המשפטית.
הפרקליטה הבכירה לשעבר טענה, כי "העמדה לדין מכוח סעיף זה, בנסיבות דומות לכתב האישום שבפנינו, הינה נדירה ביותר ותקדימית. למעשה, זהו כתב האישום הראשון והיחיד מסוגו במהלך כל שנות קיום המדינה". היא ביקשה לתקוף את שיקול הדעת שהופעל בחקירת הפרשה ובהעמדתה לדין, וזאת בניגוד גמור למדיניות היועץ המשפטי לממשלה בפרשות קשות וחמורות של הדלפות הקשורות בעניינים של ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה, כמו גם בפרשות רבות של הדלפות מתוך חקירות משטרה.
לדבריה, היא מופלית לרעה לעומת האחראים להדלפה הנוכחית מחקירת שרון, והיא הועמדה לדין "משיקולים זרים" ותוך מימוש "אכיפה בררנית". פרקליטיה של גלט-ברקוביץ טוענים, כי באמצעות עדותם של ארבל ורובינשטיין, יוכח כי בכתב האישום נגדה יש משום הפליה לרעה לעומת עובדי ציבור אחרים שהדליפו ידיעות לתקשורת.
ת.פ. 10106/03 מדינת ישראל נ' ליאורה גלאט-ברקוביץ'
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
