בג"ץ מרחיב את האפשרות לתביעות ייצוגיות בדיני עבודה

הכללים לאישור בקשה לתביעה ייצוגית בתחום העבודה זהים לאלו שבשאר התחומים - קובעת (11.7.22) שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון. בצורה נדירה מאוד, ביטל בג"ץ פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה בקובעו, כי האחרון יישם בצורה מצומצמת מדי ושגויה את חוק תביעות ייצוגיות.

בית הדין הארצי (הנשיא דאז יגאל פליטמן, השופטת דאז רונית רוזנפלד והשופטת לאה גליקסמן) דחה לפני ארבע שנים בקשה של עובד ברשת קסטרו לתביעה ייצוגית נגד הרשת. בית הדין נימק זאת בכך שמדובר בסוגיות משפטיות ועובדתיות מורכבות ובצורך לקיים בירור פרטני לגבי כל אחד מחברי הקבוצה. ערעור על בית הדין הארצי נדון כעתירה לבג"ץ, וכמעט בכל המקרים בג"ץ דוחה עתירות אלו בשל מומחיותו הייחודית של בית הדין הארצי ומשום שמדובר בגלגול שלישי (אחרי בית הדין האיזורי ובית הדין הארצי).

הפעם קיבלה ברון את העתירה לגבי שתיים מן העילות שנטענו בבקשה, שכן מדובר בתחום התביעות הייצוגיות בו אין לערכאת העבודה מומחיות ייחודית ומשום שבפסק דינו של הארצי נפלו שתי טעויות מהותיות. העיקרית שבהן: הקביעה לפיה די בעובדה שמדובר בסוגיה מורכבת כדי לדחות בקשה לייצוגית וזאת מבלי להידרש למקרה הפרטני. "גישה זו מציבה משוכה גבוהה מדי בפני תובעים ייצוגיים פוטנציאליים בדרך לאישור התובענה כייצוגית, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה הנוהגת ואף חוטא לתכליתו של מוסד התובענה הייצוגית", קובעת ברון. דווקא ככל שהסוגיה מורכבת יותר, גדלה חשיבות ההליך הייצוגי - בשל העלויות הכרוכות בבירורה, העלולות להרחיק אותו מהישג ידו של התובע הבודד.

"שאלה מורכבת ובעלת פנים לכאן ולכאן היא שאלה שמעצם הגדרתה, יכול שתוכרע לטובת הקבוצה ויכול שלא. אולם ככל שהדין עם הקבוצה - משמעותו של אי-בירור השאלה היא שהקבוצה תיוותר בסבירות גבוהה לפני שוקת שבורה; ותוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם תכליותיו של מנגנון התובענה הייצוגית", אומרת ברון. "בתי המשפט נדרשים כדבר שבשגרה לדון במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בסוגיות משפטיות נכבדות וחדשניות מענפי משפט שונים, ולקבוע ממצאים בדבר סיכויי התביעה במקרה הקונקרטי".

הפסיקה של הארצי נוגדת את מטרת החוק

ברון מוסיפה: "מורכבות השאלות שעל הפרק והתמודדות עם קשיי הוכחה הם חלק אינהרנטי מההליך הייצוגי; והתובענות הייצוגיות בתחום משפט העבודה אינן 'בן חורג' בהקשר זה. ההפך הוא הנכון... בנסיבות שבהן לא קיים ארגון עובדים, או שהארגון אינו ממלא אחר ייעודו, התובענה הייצוגית היא לא פעם המכשיר האפקטיבי היחיד לאכיפת זכויות העובדים. משכך, עמדה שלפיה ניתן לנהל הליך ייצוגי במשפט העבודה רק בעילה שאינה מעוררת סוגיות מורכבות או רק ככל שבקשת האישור צועדת בקרקע חרושה מבחינת ההלכה הנוהגת, היא עמדה שאינה מקיימת את תכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות ואין להסכין עימה. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום שבו על הפרק ניצבות זכויות קוגנטיות של העובדים, המהוות חלק מחקיקת המגן, שכידוע נועדה להגן על זכויות בסיסיות של העובד אל מול פערי הכוחות
המשמעותיים בינו ובין המעביד".

הטעות השנייה של הארצי הייתה הקביעה לפיה יהיה צורך בבירור פרטני לגבי כל עובד בקבוצה. במקרה הנוכחי מדובר בקבוצה הומוגנית מבחינת הטענות, ואילו קביעת הפיצוי לכל חבר בה (אם התביעה תתקבל) היא עניין לבירור התביעה לגופה וקיימים בחוק פתרונות למצב זה. "ככל שיתברר בסופו של דבר כי זכויותיהם של חברי הקבוצה קופחו - אין להלום גישה שלפיה הם ייוותרו ללא פיצוי רק בשל מורכבות החישוב", מדגישה ברון.

ברון הורתה לבית הדין בתל אביב לדון לגופה בתביעתו של אור שחם נגד קסטרו בנוגע לחישוב השעות הנוספות והשעות השבועיות של עובדי הרשת. קסטרו חויבה בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. המשנה לנשיאה בדימוס ניל הנדל והשופט יוסף אלרון הסכימו עם ברון. את שחם ייצגו עוה"ד משה וקרט ורונן בן-צבי; את קסטרו ייצגו עוה"ד אפרת דויטש, שמרית נוי ומיכל רובינשטיין-נגרי; ואת היועץ המשפטי לממשלה - עו"ד דנה מנחה.