שופטי בג"צ דליה דורנר (שפרשה לאחרונה מבית המשפט, אך עדיין כותבת פסקי דין בהליכים בהם דנה כשופטת), יעקב טירקל ואדמונד לוי קבעו היום (יום ב', 17.5.04) כי על המדינה לאפשר לחברת הבניה הוותיקה דניה סיבוס להביא לישראל 1,075 עובדים זרים, לפי היתר שניתן לה בשנת 2003.
פסק הדין, שנכתב על-ידי השופטת דורנר, מתייחס לעתירותיהן של שתי חברות בניה - א. דורי ודניה סיבוס - נגד החלטת המדינה שלא לאפשר להן לממש היתרים שניתנו להן להביא לישראל עובדים זרים למטרת עבודה באתרי בניה של החברות, היתרים שניתנו בניגוד למדיניות "השמיים הסגורים" של הממשלה.
ביולי 2002 החליטה הממשלה על מדיניות "השמיים הסגורים" לצמצום תופעת העסקת העובדים הזרים בישראל. מדיניות זו קובעת, כי ככלל, לא תורשה כניסה לישראל של עובדים זרים נוספים על אלה הנמצאים בה כבר. המעסיקים נדרשו למלא את מכסת העובדים הזרים הקבועה בהיתרים שניתנו להם על-ידי העסקת עובדים הנמצאים כבר בישראל. המדיניות לא הוחלה על ענף החקלאות.
סעיף 13 ל"נוהל השמיים הסגורים" שהוציא משרד הפנים בעקבות החלטת הממשלה קבע, כי המשרד ישקול להתיר הבאת עובדים זרים מחו"ל לישראל, למעסיק ששיתף פעולה עם משרד הפנים ושהמשרד לא הצליח להציע לו עובדים זרים מהארץ בהתאם למכסת העובדים הזרים המגיעה לו, תוך 30 יום מקביעת המכסה.
עתירתה של א. דורי התייחסה להיתר שניתן לה בשנת 2002 (עבור אותה שנה) להביא לישראל 131 עובדים זרים, ושלאור המדיניות החדשה סירב משרד הפנים לכבדו. עתירתה של דניה סיבוס התייחסה להיתר שניתן לה באפריל 2003 - לאחר כניסת מדיניות השמיים הסגורים - להביא לישראל 1,075 עובדים זרים, עבור שנת 2003. גם היתר זה לא כובד על-ידי המדינה.
שתי העותרות, שיוצגו על-ידי עוה"ד אלי זהר, רועי בלכר ועמית קריספין, טענו כי עשו מאמץ רציני לגייס עובדים זרים השוהים בישראל, אך לא הצליחו לאתר את העובדים הדרושים להן. לפיכך דרשו העותרות לאפשר להן להביא עובדים זרים מחוץ לארץ, על-מנת לממש את היתרים שכבר ניתנו להן. העותרות טענו כי היתרים אלה מהווים הבטחה מינהלית מחייבת, שהמדינה לא הראתה טעם להתנער ממנה. באמצעות עו"ד ענר הלמן טענה המדינה, מנגד, כי א. דורי אינה זכאית למימוש ההיתרים שניתנו לה עבור שנת 2002 ואילו דניה סיבוס, בקבלה את ההיתרים לשנת 2003 ידעה על מדיניות ה"שמיים הסגורים".
עוד טענה המדינה, כי העותרות לא ניצלו את מאגר העובדים הזרים הנמצאים בישראל, שנעצרו לאחר שנמצאו שוהים בה שלא כדין והמוחזקים במתקני משמורת וכי מספר העובדים השוהים בישראל שהשתיים מוכנות להעסיק הינו מזערי.
המוקד לסיוע לעובדים זרים, שצורף לבקשתו כמשיב נוסף לעתירה, הצטרף לעמדת המדינה. באמצעות עו"ד נעמי לבנקרון טען המוקד, כי לירידי תעסוקה לעובדים זרים העצורים במתקני הכליאה בישראל שנערכו על-ידו הובאו עובדים רבים במספר העולה על מספר העובדים שהמעסיקים היו מוכנים לקלוט. המוקד טען, כי המעסיקים מעדיפים עובדים זרים "חדשים", שאינם מודעים לזכויותיהם הסוציאליות, להבדיל מהעובדים שכבר שוהים בישראל, שרבים מהם מודעים לזכויותיהם.
השופטת דורנר אבחנה את עניינה של א. דורי מעניינה של דניה סיבוס. באשר לראשונה, קבעה דורנר, הרי ש"לעותרות אין זכות להפעיל את חברותיהן באמצעות עובדים זרים, וכי היתרים שניתנו בעבר על-פי המדיניות שהייתה קיימת באותה העת אינם מבססים ציפייה לגיטימית כי מדיניות זו תימשך... כאמור, הקצאת העובדים היא שנתית. בכל שנה נערכת בדיקה אינדיווידואלית הנוגעת לצרכי כל אחד מן המעסיקים המבקשים להעסיק עובדים זרים על-פי קריטריונים המשקפים את המדיניות הנוהגת באותה עת. היתרים שלא מומשו בשנה מסוימת אינם נזקפים לזכות המעביד לשנים הבאות". לפיכך, קבעה, ההיתר שניתן לא. דורי עבור שנת 2002 (קודם להגשת העתירה) אינו תקף עוד.
שונה הוא מצבה של דניה סיבוס, כתבה דורנר בפסק הדין. "לדעתי", כתבה "אין לראות בהיתרים להעסקת עובדים זרים – שלעצמם אינם מותנים – הבטחה מינהלית, המתייחסת לנורמה שהרשות מתחייבת לקבל בעתיד או פעולה שהיא מתחייבת לבצע בעתיד (הרשות רשאית לחזור בה מ"הבטחה מינהלית" אם קיימים שיקולים שבטובת הציבור, המחייבים זאת; ר.כ.). אלא, ההיתרים הם נורמות מוגמרות. מכאן, שהמדיניות המונעת את מימוש ההיתרים שקולה לביטול נורמה מינהלית שכבר התקבלה".
דורנר מציינת, כי במקרה מעין זה, בו מבקשת הרשות המינהלית לבטל מעשה מינהלי מוגמר - להבדיל מחזרה מהבטחה היוצרת ציפיה לעתיד - יש ליחס משקל כבד במיוחד לציפייתה של דניה סיבוס למימוש ההיתר שניתן לה. לדבריה, "ככלל, דרושים טעמים כבדי-משקל לביטול היתר שכבר ניתן".
לפיכך, קובעת דורנר, "אם יימצא כי אכן, אין בידי סיבוס, בהשתדלות סבירה, לגייס את העובדים הדרושים לה מבין העובדים הזרים השוהים כבר בישראל, יהיה על הרשויות לאפשר לה להביא עובדים מחוץ-לארץ, זולת אם יימצא להן טעם כבד-משקל, שדי בו לבטל היתרים שכבר ניתנו". בנוסף, הוטל על המדינה לשלם לדניה סיבוס שכר טירחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח.
[בג"צ 3541/03, 6755/03, א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, דניה סיבוס בע"מ נ' ממשלת ישראל ואח']
מנכ"ל דניה: נגרמו לנו נזקים עצומים בשל מדיניות בממשלה; נשקול המשך צעדינו
בעקבות החלטת בג"צ אמר היום מנכ"ל דניה סיבוס, איתמר דויטשר: "נגרמו לנו נזקים כלכליים עצומים בשנים האחרונות לאור מדיניות הממשלה בנושא העובדים הזרים. אנו טענו שמקרה דניה סיבוס שונה משאר החברות ואנו זכאים להביא עובדים זרים גם במסגרת הנהלים החדשים שקבעה הממשלה. היום התברר שצדקנו בטענותינו, לצערי רק לאחר שנאלצנו לפנות לערכאות משפטיות. אנו לומדים את משמעות פסק הדין ושוקלים את המשך פעילותינו בנושא".
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
