יזמי הנדל"ן צבי גרוניך, ישראל יוסקוביץ ואלעד סויסה תובעים 22 מיליון שקל מישראל צישינסקי - יזם נדל"ן, מראשי חסידות גור ומייסד אגודת "רפואה ושמחה". התובעים טוענים, כי צישינסקי הציג בפניהם מצגי שווא כאשר רכשו ממנו נכס באשרוד ב-62.5 מיליון שקל ולמעשה מכר להם (כלשונם) חתול בשק. צישינסקי מכחיש את טענות היזמים ואומר שהם ידעו היטב מה רכשו ממנו.
התביעה בסך 22 מיליון שקל הוגשה (28.12.22) לבית המשפט המחוזי בתל אביב בידי חברת פרימיום פארק אשדוד שהקימו שלושת התובעים לצורך רכישת הקרקע (רוגוזין 1 אשדוד) והקמת מגדל מגורים בן 20 קומות עליה. הנתבעים הם צישינסקי, חברת אלך על הים שבבעלותו, השמאי עודד האושנר וחברת האושנר-מלול הנדסה ושמאות
מקרקעין שבבעלותו.
על-פי התביעה, ההסכם נחתם במרס השנה והתובעים כבר שילמו 14.7 מיליון שקל. ההסכם התבסס על שני מצגים מרכזיים של צישינסקי: קיומו של הסכם בינו לבין עיריית אשדוד לפיו היא תקצה שטח ציבורי סמוך להקמת חניון תת-קרקעי ובו 80 מקומות חניה לדיירי המגדל; היכולת להקים את המגדל על יסודותיו של המבנה המסחרי הקיים בלא להרוס אותו ולשדרג את יסודותיו. עוד נטען, כי מצגים אלו של צישינסקי נתמכו בחוות דעת של האושנר.
התובעים אומרים, כי צישינסקי ויוסקוביץ הם חברי ילדות, וכי הם סמכו גם על מעמדו הציבורי של צישינסקי. הלה הפעיל עליהם לחץ כבד לסכם את העסקה במהירות: תוך פחות מחודש מאז החל המו"מ ושבוע לאחר ניסוח טיוטת ההסכם הראשונה. צישינסקי טען באוזניהם שעליהם למהר משום שיש מתעניינים אחרים, אך לדבריהם בפועל מטרתו הייתה לגרום להם לרכוש את הנכס בלא בדיקות מעמיקות אלא תוך הסתמכות רק על מצגיו.
תובעים החזר ופיצוי מוסכם
לטענת התובעים, רק כאשר החל הבנק הבינלאומי - שאמור היה ללוות את העסקה - לעורר סימני שאלה בנוגע לשווי הנכס והיתכנות הפרויקט, התברר להם שמצגיו של צישינסקי היו חסרי בסיס. הוא הסתיר מהם מחלוקות קשות בינו לבין העירייה, אשר חזרה בה מן ההסכמה לגבי הקצאת הקרקע לחניון. בשל מיקומו של הנכס במרכז אשדוד, לא ניתן להקים את המגדל בלא פתרון חניה ולפיכך בפועל המשמעות היא שהפרויקט אינו מעשי. גם אם העירייה הייתה מאפשרת את הקמת החניון, נטען עוד, הרי שהיו בו רק 44 מקומות לדיירים
(36 פחות מהנדרש).
לאור כל זאת, אומרים התובעים, הרי שמדובר בהסכם שנחתם תוך הטעיה, הם הודיעו על ביטולו ודרשו לקבל בחזרה את הסכום שכבר שילמו. צישינסקי סירב, ולפיכך הם תובעים גם את ההחזר וגם את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בין הצדדים. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד ארז דר-לולו, סילביה גל-יהב וענבר מנינגר-יול.
לתביעה מצורפת תשובת בא-כוחו של צישינסקי, עו"ד
שי אבניאלי, להודעתם של התובעים על ביטול ההסכם. לדבריו, התובעים מנסים להשתחרר מהסכם מחייב משום שלא הצליחו להשיג מימון, והודעת הביטול כוללת עובדות שאינן נכונות בעליל, אי-דיוקים וטענות סרק. התובעים הצהירו שהם רוכשים את הנכס as-is ושביצעו את כל הבדיקות הדרושות, ולכן אין יסוד לטענה כאילו הסתמכו בלעדית על מצגיו של צישינסקי. לעומת זאת, בהסכם אין כל התחייבות של צישינסקי בנוגע למצבו התכנוני של הנכס, החניות, היתרי הבנייה ועוד.
לטענת אבניאלי, דברי התובעים משקפים את חוסר נסיונם בתחום הנדל"ן ואת חוסר רצונם להשקיע את המשאבים הדרושים לקבלת היתר בנייה. לדבריו, כבר במאי השנה - חודש וחצי לאחר חתימת ההסכם - שלח צישינסקי לתובעים את ההסכם עם עיריית אשדוד (אשר לדבריהם הוא המונע את ביצוע הפרויקט); הם הודיעו על הביטול חמישה חודשים מאוחר יותר, מה שמלמד שנושא זה אינו העילה האמיתית אלא כאמור רצונם להשתחרר מן ההסכם בלא לשלם את הפיצוי המוסכם.
