ערוץ 14 יפצה את התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית ב-132,480 שקל על הדרתן משידוריו. שופט בית משפט השלום בירושלים, אלעד לנג, קיבל במלואה (10.1.23) את תביעת שתי התנועות ופסק להן את הסכום המירבי (ללא הוכחת נזק) הקבוע בחוק איסור הפליה.
התביעה, נגד חברת ערוץ ישראלי יהודי שבבעלות יצחק מירילשוילי, התייחסה לתקופה שבין תחילת השידור ועד להגשתה ביוני 2018, כאשר היא הפעילה את ערוץ המורשת ולאחר מכן את ערוץ 20; כיום, כאמור, זהו ערוץ 14. התנועות טענו, כי הערוץ מתעלם לחלוטין מהן ומסרב לשלם תכנים המזוהים עם השקפת עולמן, למרות שברשיונו נקבע שעליו לתת "ביטוי למגוון דעות, גישור וזרמים שונים בציבור, לאורך הקשת הדתית-חילונית" ולהקפיד "על קיום דיון פלורליסטי, בו יינתן ביטוי למגוון השקפות בחברה ולבעלי תפיסות מנוגדות". הערוץ טען, כי מדובר בתנועות המהוות רק 0.3% מהציבור הישראלי, וכי צופיו הם אורתודוקסיים אינם מעוניינים לצפות בתכנים רפורמיים וקונסרבטיביים.
לנג אומר כי רשיון הערוץ מחייב אותו לתת ביטוי לשתי התנועות ולעמדותיהן. "לנתבעת בפירוש לא ניתנה 'יד חופשית' להקים ערוץ תקשורת מסחרי כאוות נפשה במסגרתו היא חופשיה לשקול שיקולים מסחריים גרידא, אלא נקבעו לה כללים, גבולות וקווים מנחים להקמת הערוץ ולהפעלתו - באופן המכוון ומכתיב את פעילות הערוץ", הוא מוסיף.
לדברי לנג, "זהו הרישיון בו זכתה הנתבעת וזה המנדט מכוחו היא הקימה את הערוץ ומכוחו היא נדרשת לפעול. לכן, לא ניתן לקבל את טענות הנתבעת לפיהן שיקולים כלכליים-מסחריים גרידא, בדבר אי-פופולריות הצגת תכנים 'אחרים' ו'שונים' יפגעו בהישרדותו הכלכלית של הערוץ, או כי קהל צופייה אינו מעוניין בצפייה בתכנים 'קונטרברסיאליים' - מקום בו במפורש נדרש ברישיון השידור לתת ביטוי גם 'לבעלי תפיסות מנוגדות'".
אין צורך לקבוע מהו מספר הרפורמים והקונסרבטיבים בישראל, ממשיך לנג. די בכך שהתנועות הוכיחו שיש להן עשרות עד מאות קהילות שבכל אחת מהן עשרות או מאות חברים, וכי יש להן קהל מאמינים רחב מאוד בחו"ל, כדי לקבוע שהערוץ חייב לתת להן ביטוי על-פי תנאי רשיונו. התנועות הוכיחו שהערוץ הפלה אותן ואף התייחס אליהן בצורה משחירה, בעוד הערוץ הצליח להציג רק מקרים בודדים בהם נתן ביטוי לאנשיהן ועמדותיהן. לערוץ אין עמדה פורמלית של הדרת התנועות, אך "רוח המפקד" של ראשיו ברורה, מוסיף לנג.
את גובה הפיצוי מנמק לנג בכך ש"נגרמה פגיעה בדרגה הגבוהה ביותר, משזו באה לידי ביטוי הן מהבחינה האישית - בהפליית נציגי כל אחד מהדוברים המזוהים עם השקפת עולמן של התובעות אשר ביקש או היה מעוניין להשמיע את קולו בערוץ, והן מהבחינה החברתית - בהפליית קהל המאמינים המזדהה עם השקפת של התובעות, הן בישראל והן בעולם. עוצמת הפגיעה גדולה במיוחד גם בשים לב לעובדה כי זו נעשתה תוך שימוש במשאב ציבורי, בניגוד בולט לתכלית המיוחדת של הענקת רישיונות לערוצי טלוויזיה ורדיו ייחודים - עידוד לפלורליזם, לשמיעה ולהשמעה של מגוון הדעות וקבוצות האוכלוסייה".
לדברי לנג, היקף הפגיעה היה גם הוא בחומרה הגבוהה ביותר, שכן במשך ארבע שנים נדחו כמעט כל הפניות של הרפורמים והקונסרבטיבים, וניתן ביטוי לעמדותיהם רק ארבע פעמים. "הפרקטיקה המפלה לא ננקטה מחמת טעות, אלא בכוונת מכוון, ממניעים אידיאולוגיים, או למצער מפרשנות המנוגדת באופן מפורש להוראות רישיון השידור שניתן לנתבעת". הערוץ לא תיקן את דרכיו גם לאחר התראות של מועצת
הרשות השנייה, אשר בסופו של דבר אף קנסה אותו בשל כך. הערוץ גם חויב בתשלום הוצאות בסך 26,000 שקל. את התנועות ייצגו עוה"ד אורלי ארז לחובסקי ואורי נרוב, ואת הערוץ - עו"ד יגאל דנינו.
