"קבלת ההסדר המוצע תוביל למבנה משטרי שבו לרשות המבצעת והמחוקקת סמכות רחבה ולמעשה בלתי מוגבלת, שאין בו מענה מובנה לחשש אפשרי מפני שימוש לרעה בחקיקה או בחקיקת יסוד לצורך עקיפת הביקורת השיפוטית, או לפגיעה במאפייניה הגרעיניים של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית". כך אומרת (2.2.23) היועצת המשפטית ל
ממשלה, גלי מיארה, בחוות דעתה על הצעות הרפורמה מערכת המשפטית של שר המשפטים,
יריב לוין.
במרכז ההצעות: בג"ץ יוכל לבטל חוק רק ברוב של 12 מתוך 15 השופטים, הכנסת תוכל לאשרר מחדש ברוב של 61 ח"כים חוק שבוטל בידי בג"ץ, לקואליציה יהיה רוב של שבעה מבין 11 חברי הוועדה לבחירת שופטים ותבוטל עילת הסבירות. לטענת מיארה, כל אחת מן ההצעות, ובוודאי הצטברותן, יובילו לפגיעה קשה במארג הבלמים והאיזונים בין הרשויות.
"כל אחד מההסדרים המוצעים מעלה קשיים מהותיים, היורדים לשורש עקרון הפרדת הרשויות, העצמאות השיפוטית והמקצועיות של הרשות השופטת, ההגנה על זכויות הפרט, שלטון החוק והשמירה על המינהל התקין. קבלת ההסדר המוצע תוביל למבנה משטרי שבו לרשות המבצעת והמחוקקת סמכות רחבה ולמעשה בלתי מוגבלת, שאין בו מענה מובנה לחשש אפשרי מפני שימוש לרעה בחקיקה או בחקיקת יסוד לצורך עקיפת הביקורת השיפוטית, או לפגיעה במאפייניה הגרעיניים של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית", היא מתריעה.
לא לכוח בלתי מוגבל
לדברי מיארה, "אין חולק על מרכזיותו של עקרון שלטון הרוב בחברה דמוקרטית. בצד זאת, אבן יסוד במשטר דמוקרטי היא ההגנה על זכויות האדם והפרט, שלטון החוק ומינהל תקין, וההבנה כי לא ניתן להעניק לרשויות השלטון כוח בלתי מוגבל, ולהסתפק בהכרעת הרוב ככלל ההכרעה היחיד.
כוח שלטוני בלתי מוגבל הוא מתכון בטוח לפגיעה בזכויות אדם ובמינהל תקין. עקרון הפרדת הרשויות מחייב מערכת שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה, אשר יש בידה יכולת אפקטיבית לבקר את שתי הרשויות האחרות, תוך שמירה על עקרון הכיבוד ההדדי בין הרשויות.
לכך אין מענה בתזכיר", היא סבורה (כל ההדגשות כאן ובהמשך - במקור).
השינויים המוצעים בוועדה לבחירת שופטים יביאו "
לפגיעה בעצמאות, במקצועיות ובאי-התלות של הרשות השופטת. ההסדר המוצע מבטא מגמה הפוכה למגמה המקובלת במדינות דמוקרטיות בעולם, אשר יצרו לאורך השנים מנגנונים לחיזוק העצמאות והמקצועיות השיפוטית ואי-התלות של הרשות השופטת". לדברי מיארה, מדובר ב"
ביטולה המעשי של הביקורת השיפוטית החוקתית בישראל, אל מול מתן סמכות חקיקה וחקיקת יסוד בלתי מוגבלת לרשות המחוקקת, הנשלטת למעשה על-ידי הרשות המבצעת".
מיארה אומרת כי הפגיעה ברשות השופטת מתעצמת לנוכח מאפייני השיטה בישראל, בה בתי המשפט הם בעל התפקיד המשמעותי ביותר לריסון כוחו של הרוב. בין מאפיינים אלו: הממשלה שולטת למעשה בכנסת; יחסי רוב-מיעוט מורכבים; מצב חירום מאז הקמת המדינה; והעדר כלים הנהוגים בעולם לריסון כוחו של הרוב, כגון חוקה, מגילת זכויות יסוד ושני בתי מחוקקים.
סתירה למקובל בעולם
מיארה דוחה טענה מרכזית של לוין ותומכיו, ולפיה הרפורמה עולה בקנה אחד עם המקובל בעולם. לדבריה, ההפך הוא הנכון: אי-אפשר ליטול רכיב אחד מתוך מערכת שלמה של איזונים ובלמים, להתעלם מן ההקשר שלו ולהעתיקו לישראל. "בחינה השוואתית רחבה מצביעה על כך שההסדר המוצע יעמיד את ישראל במקום חריג בהשוואה למדינות דמוקרטיות אחרות, ומנוגדת למגמות שניתן לזהות במדינות אלה, בין היתר, לחיזוק ההגנה על זכויות האדם והביקורת השיפוטית על חקיקה".
עוד אומרת מיארה, כי ברפורמה אין היגיון פנימי ובמבט כולל היא אינה עקבית. פסקת התגברות שוללת את הצורך להגביל את כוחו של בית המשפט; ושינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים בטענה שבית המשפט מתערב יותר מדי בסוגיות ציבוריות, חוקיות ומשטריות - אינו עולה בקנה אחד עם אותן מגבלות מוצעות על יכולתו להתערב מלכתחילה. הרפורמה חלקית מאוד ועיקר חסר בה: חוק יסוד החקיקה. חלקיות זו "מעוררת קושי מהותי ביותר ביחס לאופן השימוש בסמכות המכוננת" [דהיינו: חקיקת חוקי יסוד]". הרפורמה מציעה לקבוע שחקיקת חוקי יסוד תהיה חסרת כל מגבלות, בעוד ההצעות בעבר לגבי חוק יסוד החקיקה נועדו להסדיר גם את סמכויותיה של הכנסת ולקבוע את הליכי החקיקה.
"
התזכיר במבנה הנוכחי שלו אינו נוגע כלל בהסדרה של הכללים והמגבלות שיחולו על הרשות המכוננת, המחוקקת והמבצעת, אלא אך ורק דוחק ומצמצם את מקומה של הרשות השופטת כמבקרת רשויות אלה. בהעדר הסדרה רחבה של מערכת היחסים שבין הרשויות, תוצאת הדברים היא העדר מגנוני הגנה אשר יבטיחו את השמירה על תקינות ההליכים, עקרונות היסוד של השיטה, זכויות הפרט, שלטון החוק והמינהל התקין", מדגישה מיארה. לדבריה, שינויים כאלו יכולים להיעשות רק במבט צופה פני עתיד, ולא באופן שבו קואליציה קיימת מגבירה את כוחה שלה.
השלכות בינלאומיות וכלכליות
מיארה מתייחסת גם להיבטים בינלאומיים וכלכליים של ההצעות. היא מזהירה, כי הן עלולות לפגוע בחומת המגן המשפטית על ישראל בפני פורומים בינלאומיים, שכן אפקטיביות ועצמאות של מערכת המשפט המקומית היא תנאי לאי-התערבות של מערכות משפט בינלאומיות. ואילו "המערכת הכלכלית מושפעת מהמערכת המשפטית ומאיתנותם של המוסדות המשפטיים. משקיעים רואים חשיבות במערכת משפט איתנה, באיזונים ובלמים בין הרשויות ובעצמאות הרשות השופטת". לכן, יש לקיים שיח עם גורמי משק וכלכלה, כדי להביא בחשבון גם שיקולים אלה.
מיארה מוסיפה: "שינויים משטריים דרמטיים הנוגעים למאפיינים הדמוקרטיים הגרעיניים של המדינה, צריכים להיעשות בהליך שקול וסדור לגיבוש הסדר מאוזן ומקיף, לאחר עבודת מטה מעמיקה, תוך התייעצות עם כל הגורמים הרלוונטיים". היא מציעה, כי בתיאום עם לוין - עבודה כזו תכלול בחינה רחבה של מארג היחסים בין הרשויות, למשל במסגרת חוק יסוד החקיקה (שאיננו קיים כיום). היא גם הציעה ללוין להקים צוות מקצועי ייעודי בכיר, על-מנת לגבש בהקדם האפשרי הצעה ממשלתית שתוגש לו.
