הקרב האחרון של סמ"ר דביר מור-חיים: בהחלטה נדירה, אסר לאחרונה בית המשפט המחוזי בירושלים על "הוצאת הקיבוץ המאוחד" להמשיך בהפצת הספר "הפוליטיקה של השכול", שחיברו פרופ' גדעון דורון וד"ר אודי לבל, מאוניבסיטת בן-גוריון בנגב.

ההחלטה ניתנה לבקשת הוריו של סמ"ר מור-חיים ז"ל מירושלים, שבנם דביר ז"ל נהרג ב-93' בלבנון, בתקרית של אש בין כוחותינו [על התקרית - ראו הרחבה בהמשך]. היום מלאו 11 שנים בדיוק למותו של מור-חיים, ששתי ועדות חקירה צבאיות קבעו שדביר לא ירה מנשקו על חבריו, אולם הספר האמור מייחס דווקא לו את האחריות לתקרית. פרק 2 בספר, שבו מוזכר המקרה, אף מצטט את האם השכולה המתייחסת כביכול לשימוש במות בנה, שעה שלטענתה מעולם לא אמרה את המשפטים המיוחסים לה בספר.

בהסכמת הצדדים שהגיעו להסכם פשרה, קבע השופט משה רביד, כי הספר ייאסר להפצה בארץ ובחו"ל; שעבודת המאסטר של ד"ר אודי לבל תיגנז; שנציג משותף להוצאה ולתובעים יאסוף את הספר מכל חנויות הספרים בארץ; שהספר יורד מהמדפים בספריות הציבוריות ובאוניברסיטאות; שכל העותקים שייאספו - ייגרסו; ושההוצאה תדפיס ותפיץ מהדורה שנייה של הספר, בצבע ובכריכה שונים, בתוך שישה חודשים מגמר האיסוף, שבו לא יאוזכר דביר מור-חיים ז"ל ולא יצוטטו בני משפחתו.

מור-חיים ניצח את הקרב האחרון בחייו

כבר 11 שנים שמשפחת מור-חיים נשאה עימה, יום יום, שעה שעה, את הכאב על מות בנה שנהרג במהלך שירותו הצבאי. המשפחה כבר הבינה כי תיאלץ להתמודד עם האובדן הכבד במשך שארית חייה.

אולם, משפחת מור-חיים לא הבינה מדוע עליה להתמודד עם הכפשות ופרסומים שקריים ופוגעים בנוגע לבנם המנוח, לפיהם, כביכול, "היה אחראי להרג חבריו", תזה המופיעה בספר "פוליטיקה של שכול", שיצא לאור אשתקד בהוצאת הקיבוץ המאוחד, וכן בעבודה המאסטר "ההתנהגות הפוליטית של השכול", שהגיש ד"ר אודי לבל לאוניברסיטת תל אביב בשנת 98'.

2 דוחות חקירה קובעים: מור-חיים לא ירה

לפני 11 שנים בדיוק, ב-24 למאי 1993, נהרגו ארבעה חיילי צה"ל, במהלך חילופי אש של כוחותינו על כוחותינו בלבנון, ובהם סמ"ר דביר מור חיים ז"ל. דו"ח סיכום החקירה שהוציא צה"ל לאחר חקירה שנערכה בראשות האלוף יורם יאיר, קבע מפורשות כי האש נפתחה על-ידי שני חיילים מהכח, שאליהם הצטרפו כל יתר חיילי הכוח, "להוציא את דביר ז"ל (המא"גיסט), שנפגע ונהרג".

גם ממצאי החקירה של האלוף (במיל.) בן-ציון פרחי קבעו מפורשות, כי "ברשותו של סמ"ר דביר ז"ל היה מא"ג. לפי העדויות לא נשמע במהלך האירוע ירי מא"ג ובשחזור שנעשה בשטח עצמו, לא אותרו קליעים וחוליות משרשרת התחמושת, האופיניים לירי ממא"ג".

קביעה מפורשת וברורה זו לא מנעה ממחברי הספר, ד"ר אודי לבל ופרופ' גדעון דורון, לכתוב בספרם כי "משפחת מור חיים, כואבת והלומת עצב הן ממות הבן האהוב והן מניסיון הצבא בהודעותיו לתקשורת להציג את בנם, הקורבן, כאחד האחראים לאסון, מצאה את עצמה מבודדת" (עמ' 71 בספר).

ציטוטים שלא נאמרו

כשד"ר אודי לבל פנה אל אימו של דביר ז"ל [ההורים ביקשו שלא לפרסם את שמם; נ.ש.] לפני מספר שנים, בבקשה שתעזור לו בליקוט אינפורמציה בנוגע למאבקה לקבלת מידע אודות נסיבות מותו של דביר, היא הסכימה, בסוברה לתומה, כי לבל, שהציג את עצמו כמאסטרנט מאוניברסיטת תל אביב המכין עבודה לתואר השני, יציג את העובדות באופן המדוייק ביותר.

הדברים צורמים בייחוד לאור העובדה שלבל ניתק מגע, לאחר שנפגש עם בני המשפחה פעמים רבות והפך לבן-בית. כאשר רכשה אימו של דביר ז"ל את הספר "פוליטיקה של שכול" וקראה ציטוטים המובאים בשמה, שמעולם לא יצאו מפיה, חשכו עיניה.

המשפחה: ביהמ"ש כבר קבע בעבר ממצאים חמורים על אודי לבל

בתביעה שהוגשה לבית המשפט, טענה משפחת מור-חיים, כי נודע לה שנגד אחד ממחברי הספר, ד"ר אודי לבל, נקבעו ממצאים חמורים על-ידי השופטת שרה דותן, בתיק אחר שהתנהל בבית משפט השלום בתל אביב, בנוגע לכתבה שפרסם, לפיהם הוא שם בפי מרואייניו ביטויים התואמים את השקפתו, וכי הציטוטים כביכול שהופיעו בכתבה שפרסם הם בעצם שיכתוב של שיחה תוך הוצאת מילים מתוך משפטים באופן המשנה את התוכן לבלי הכר. הם כבר לא הופתעו.

לאחר שפנו להוצאה לאור בבקשה להפסיק את הפצת הספר ולתקן את האמירות השקריות המופיעות בספר - ולא נענו, פנו בני משפחת מור-חיים, באמצעות עורכי הדין פרופ' מיכאל וגלעד קורינאלדי, המתמחים בין היתר בדיני תקשורת, לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה להוצאת צו מניעה זמני שיאסור על המשך הפצת הספר ושיורה להוצאת הספרים להחזיר לידיה את כל העותקים שכבר הופצו, באוניברסיטאות ובכלל.

כאמור, הצדדים הגיעו לבסוף לשורה של הסכמות שנמנו לעיל, במסגרת הסכם פשרה אותו אימץ השופט משה רביד.

בתגובה, מסר עו"ד גלעד קורינאלדי, המייצג את המשפחה: "מדובר בקרב האחרון והחשוב מכל לטיהור שמו של חייל צה"ל, שנפל על קידוש ה' והארץ, מדובר בהחלטה תקדימית שיש בה כדי לקבוע אמות מידה ביחס למניעת פירסומים הפוגעים בכבודם של חללי צה"ל. יש לברך על ההחלטה והרגישות בה נהגו כל המעורבים".

כבר ניהלו קרב על קבלת חומר הגלם של התחקיר

למשפחת מור-חיים לא היה זה הביקור הראשון בבית המשפט, בכל הנוגע למותו של דביר ז"ל. בשנת 96' עתרה המשפחה לבג"צ, בבקשה לקבל לידיה את כל הראיות והממצאים שאסף צוות התחקיר, ובכלל זה את העדויות וההקלטות וכל חומר הגלם. עוד דרשה, להורות לצבא להקים ועדת חקירה על-פי חוק השיפוט הצבאי ולא להסתפק בתחקיר מפקדים.

הצבא הסכים להעביר לידי המשפחה את סיכום התחקיר המלא למעט השמטות המחוייבות מכוח ביטחון שדה, ולא רק את התקציר שהוצג לציבור, אולם המשפחה התעקשה על קבלת חומר הגלם. לבסוף הוסכם, כי חומר החקירה יועמד לרשותו של האלוף (מיל') בן-ציון פרחי, ולאחר מכן תוכל המשפחה להציג לו שאלות. בתוך כך, הועברו לידיהם מפות, תרשימים וצילומי אוויר שנערכו במהלך התחקיר המבצעי ושלא היתה מניעה מבחינת הצבא למסרם, צעד שהיה די תקדימי עד אז.

באשר לוועדת החקירה, קבע בג"צ [6208/96] כי "בהתחשב בהיקף וביסודיות התחקיר המבצעי שנערך, אין לומר איפוא כי ההימנעות מלהקים במקביל גם ועדת חקירה, היתה בלתי סבירה", וכי נוכח נסיבות האירוע והעובדה שנקבע חד-משמעית כי לא ניתן יהיה לדעת לעולם מדוע נפתחה האש מלכתחילה, לא קמה חובה להקים ועדת חקירה.

הזכות לשם טוב של נפטר - מול החופש מהאקדמי; החלטה נדירה אך לא תקדימית

אין זו הפעם הראשונה שבית משפט אסר להפיץ ספר והורה לאסוף אותו מהמדפים ולהשמיד אותו, אם כי מדובר במקרה חריג גם משום שהוצאת הקיבוץ המאוחד הגיעה להסכמה עם התובעים על הורדת הספר מהמדפים, והסכמה זו היא שאושרה על-ידי בית המשפט בפסק דין מחייב. מקרים קודמים ספורים בלבד של איסור הפצת ספרים נרשמו בישראל, וברובם פסק הדין בוטל תוך זמן קצר.

לפני כמה חודשים, הורה שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודה זפט, להסיר מהמדפים את ספרה של שפרה האפרתי "לא תשווה", שעסק בחברות חסמב"ה [ת.א. 1437/02], בשל חשש להפרת זכויות יוצרים. אולם עד מהרה, ביטל השופט את החלטתו וקבע כי שפרה האפרתי לא הפרה זכויות יוצרים, אלא עשתה שימוש הוגן ברעיון ובדמויות של חסמב"ה, כדי ליצור פארודיה על סדרת הספרים המצליחה.

בחודש דצמבר האחרון, אסר שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, צבי סגל, על המשך הפצת הספר "שרנסקי בלי מסכה" של ד"ר יולי נודלמן, בשל לשון הרע שהוא מכיל על השר נתן שרנסקי [ראו קישור]. נודלמן הגיש ערעור לעליון, המתברר בימים אלה.

בחודש ספטמבר שעבר, הורה שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ישעיהו שנלר, לאיתן ענבר ול'כרמל ספרות משפטית בע"מ', להוריד מעל-גבי המדפים בחנויות הספרים את הספר "דיני נזיקין בראי ההלכה הפסוקה", שהוציא ענבר על-ידי כרמל, מאחר והספר מהווה העתקה מהרצאותיו של מרצה אצלו למד ענבר לפני כמה שנים, ד"ר אסף יעקב [ראו קישור].

אחת התאונות המבצעיות הקשות בצה"ל

בבקשה לצו המניעה, ציין עו"ד קורינאלדי, כי הפרשן הצבאי של עיתון הארץ, זאב שיף, הגדיר את האסון כ"תאונה המבצעית הקשה ביותר, שלא בזמן מלחמה, שאירעה מאז תחילת שנות ה-70'". להלן סיפור המקרה:

בתאריך ‎23.5.93, בשעה ‎20:53, יצא כוח צנחנים בפיקודו של סגן עזרא אשר ז"ל לביצוע מארב ברצועת הביטחון בדרום לבנון.

הכוח היה מורכב משני כוחות משנה: כוח עיקרי בפיקודו של סגן עזרא ז"ל וכוח קטן יותר בפיקודו של סג"מ אסף דנון. הכוח כולו הגיע למקום שנקבע לביצוע המארב לאחר הליכה מאומצת בת ארבע שעות. מפקד הכוח, סגן עזרא ז"ל, מיקם את כוח אסף ולאחר מכן המשיך עם הכוח העיקרי שבפיקודו והתמקם איתו למארב. מסיבה לא ברורה, הנקודה בה מיקם סגן עזרא ז"ל את כוח אסף היתה שונה מהנקודה שסוכם עליה בתדריך עם מפקד הפלוגה ובתדריך בין מפקד הפלוגה למפקד הגדוד.

בשעה ‎03:49 החליט סגן עזרא ז"ל על "קיפול" המארב בכדי שלא להישאר במקום לאחר הזריחה. הוא הודיע בקשר לסג"מ אסף להתכונן להתקפלות ולחבירה עימו וזה הודיע על כך לחיילים שבכוח שלו. כוח אסף נשאר להמתין לחבירתו של כוח עזרא ואילו כוח עזרא החל להתקדם לעברו של כוח אסף כשסגן עזרא ז"ל מוביל במרכז הכוח.

סג"מ אסף זיהה את כוח עזרא זמן קצר לאחר תחילת תנועתו וכיוון את סגן עזרא ז"ל בקשר לכיוונו. בשלב מסויים, זיהה סג"מ אסף כי כוח עזרא חלף על-פניו והוא כיוון את סגן עזרא ז"ל בקשר חזרה אליו. סגן עזרא ז"ל ביצע סיבוב פרסה והחל להתקדם חזרה לכיוון כוח אסף, הפעם מאחור. בשלב זה סבר סג"מ אסף, כי החבירה עם כוח עזרא הושלמה והיפנה את מבטו מהכוח, שהגיע עתה מאחור. כמוהו עשו גם חיילים נוספים ששכבו בסמוך אליו.

כאשר ראשוני החיילים מכוח עזרא הגיעו למרחק ‎8-7 מטרים מכוח אסף, נפתחה עליהם אש על-ידי שני החיילים מכוח אסף ששכבו ופניהם לאחור - סמל אהוד חלמיש ז"ל וסמל יעקב גבאי ז"ל. לא ניתן לקבוע מי מהחיילים ירה ראשון. מיריות אלו נפגע סגן עזרא ז"ל שנמצא בראש הכוח המתקרב ונפל ארצה. בתגובה נפתחה אש מכיוון כוח עזרא, שחייליו היו בטוחים כי מדובר בהיתקלות עם מחבלים. לחילופי היריות הצטרפו אז שאר אנשי כוח אסף. חילופי הירי נמשכו בין ‎20 ל-30 שניות, ובמהלכם נזרקו גם רימונים. בשלב מסויים, נשמעו צעקות של אחד הפצועים שגרמו להפסקת היריות מכל הצדדים. בשלב זה הבין סגן-מפקד כוח עזרא, כי מדובר בהיתקלות בין שני חלקי הכוח לבין עצמם והוא לקח פיקוד על האירוע וצעק לכל הצדדים לחדול מן הירי.

מייד לאחר האירוע, החלו החיילים במקום לבצע פעולות החייאה וניסו לטפל בפצועים כשהם מקבלים הוראות בקשר בנוגע לדרך הטיפול. האירוע הקצר גבה מחיר דמים נורא. כתוצאה מהירי של כוח אסף נהרג סגן עזרא ז"ל. וכתוצאה מהירי של כוח עזרא נהרגו סמ"ר דביר מור-חיים ז"ל, סמל יעקב גבאי ז"ל וסמל אהוד חלמיש ז"ל ונפצעו שלושה נוספים.

התחקיר אינו קובע מה גרם לירי הראשון

הרמטכ"ל דאז הורה על הקמת צוות תחקיר, לראשו מונה האלוף יורם יאיר, ראש אכ"א דאז ומפקד חטיבת הצנחנים בעבר. איתו בצוות מונו שני קצינים בכירים נוספים - אל"מ יצחק איתן (אייזנמן), מפקד בית-הספר לקצינים דאז, ואל"מ ניר גלילי, עוזר ראש חטיבת מבצעים דאז. אליהם נילוו, בשלבים שונים של התחקיר, גם גורמים מקצועיים במפקדת חילות השדה וכן קצין הבטיחות של פיקוד הצפון. צוות התחקיר תיחקר את חיילי הכוח שנותרו בחיים וקצינים שונים.

צוות התחקיר קבע, כי ניתן להגיע לתיאור מלא של ההתרחשויות עד לאותה שנייה שבה נפתחה האש מכיוונו של כוח אסף, וכן לתיאור ההתרחשויות שלאחר מכן, אך לא לסיבה שהביאה לעצם הפתיחה באש. זאת, בעיקר בשל העובדה שהאנשים שיכלו לשפוך אור על נסיבות הפתיחה באש אינם עוד, למרבה הצער, בין החיים. הצוות הניח, כי הסיבות האפשריות לפתיחה באש "נמצאות בתחומם של תהליכי החבירה, הוראות פתיחה באש, הגורם האנושי או צירוף כלשהו ביניהם".

הן בדוח הראשוני והן בדוח המסכם לא הומלץ לפתוח בחקירה פלילית או בהליך משמעתי כנגד מי מהמעורבים באירוע.

בש"א 5640/04 מור חיים ואח' נ' הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ ואח'