יש עתיד והמחנה הממלכתי: "לא נתפשר על עצמאות מערכת המשפט"

בימים של מלחמה קיומית על הדמוקרטיה, רוב הציבור יושב על הגדר ואיננו מבין על מה המהומה.

שלושה נועדנו לנסוע להפגנה - רעייתי דנה ומחותנתה נחמה שפר ואני, ועשינו זאת בדחילו ורחימו. ידענו כי עקב התבהלה שזורעת הממשלה בנושא הביטחוני ובגלל חול המועד שניטרל את אנשי המחאה הדתיים יקטן מספר המשתתפים. אך חששנו מפני מפולת אריתמטית.

ב"הפסקת האש", החלקית מאוד, בנושא הרפורמה השיפוטית, מן הראוי לאפשר לצדדים בבית הנשיא לדון בהיבטים השונים של הרפורמה. אולם בקרב הציבור הרחב מן הראוי להעלות לדיון ללא דיחוי את הסוגיה הרחבה יותר - זאת שעליה להאבק בנחישות ובהתמדה. זאת שנוגעת למהות הסיסמה - "דמוקרטיה". האם וכאשר יקרה איזה נס ותימצא הנוסחה הגואלת לסוגיית השיפוט, האם אנו פתרנו את הבעיה או ליתר דיוק הבעיות של החברה הישראלית בכול הנוגע לדמוקרטיה? התשובה על-פי רבים היא שלילית לחלוטין.

זה כבר כחודשיים ימים מאז פרץ השר יריב לוין עם תוכנית החתחתים שלו שאני לא מוצא שקט ומרגוע לנפשי. מאז שנתי אינה שינה, לילותיי מסויטים וימיי אינם ימים. איבדתי את העניין בעבודה שבגילי המתקדם הייתה לי מפלט וקרש הצלה. צלילות מחשבתי השתבשה ואפילו את "הסודוקו" איני פותר באותה זריזות של פעם.