המדינה מנסה להגיש ראיות בתיק 4000 בדרך עקלקלה, כדי להימנע מהבאתם לעדות של כמה מבכירי בזק בתקופה הרלוונטית. כך טוען (30.4.23) סניגורו של
שאול אלוביץ, עו"ד
ז'ק חן.
התביעה ביקשה להגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים התכתבויות בין אלוביץ לבין בנו,
אור אלוביץ, ובינו לבין מנכ"ל בזק לשעבר,
סטלה הנדלר; אלי קמיר, שהיה יועץ אסטרטגי של בזק; שרון פליישר, שהייתה סמנכ"ל הרגולציה של בזק; ואלון רווה, סמנכ"ל הכספים של החברה. אלוביץ אינו עד תביעה, שכן לא ניתן לחייבו להעיד נגד אביו, ואילו ארבעת האחרים מופיעים ברשימת עדי התביעה, אך היא טרם הודיעה האם תעלה אותם על דוכן העדים. עוד מבקשת המדינה להגיש כעת התכתבויות בין אלוביץ לבין עד המדינה
שלמה פילבר, שעדותו הסתיימה לפני חודשים רבים.
כעת טוען חן, כי התביעה גילתה טיפין-טיפין שמטרת בקשתה היא להימנע מן הצורך לזמן לעדות את כל החמישה. זאת, באמצעות שימוש בסעיף 11 לפקודת הראיות, לפיו "אמרתו של נאשם מותר להוכיח בעדותו של אדם ששמע אותה; נרשמה האִמְרה בכתב והנאשם חתם עליה או קיים אותה באופן אחר, מותר להוכיחה בעדות על כך ממי שהיה נוכח באותו מועד".
המדינה ביקשה להגיש את ההתכתבויות באמצעותה של פולינה גובזמן-קריב, חוקרת בכירה ברשות ניירות ערך שחקרה את פרשת בזק המקורית ולאחר מכן ליוותה את אנשי להב 433 בחקירת תיק 4000. גובזמן-קריב כבר סיימה את עדותה, אך בית המשפט דחה את ההחלטה בנוגע להגשה. לטענת חן, גובזמן-קריב לא שמעה את אלוביץ ולא נכחה בעת הכתיבה, לכן לא ניתן להגישן באמצעותה ולא חלים החריגים עליה הצביעה התביעה תוך הסתמכות על פסיקה קודמת של בתי משפט מחוזיים.
עוד אומר חן, כי הגשת ההתכתבויות עם פילבר כעת תפגע קשות בהגנתו של אלוביץ, שכן הוא לא יוכל לחקור עליהן את פילבר. ואילו הגשת ההתכתבויות עם אור אלוביץ תהיה עקיפה פסולה של האיסור להעיד בן נגד אביו. אם המדינה בוחרת לוותר על עדים, הוא מוסיף, הרי שיש לכך משמעות - אך הנאשמים אינם צריכים לשלם את המחיר על החלטה זו.