מרכז החינוך העצמאי - רשת בתי הספר החרדית האשכנזית הגדולה בארץ - יפצה ב-105,000 שקל את המורה אסתר אלבוים, בשל התנכלויות קשות על-רקע הפילוג בחסידות
גור. בעלה,
מאיר אלבוים, הוא מתומכיו של הרב
שאול אלתר - וברקע זה נמנעה הרשת בצורה שיטתית מלשבץ אותה לעבודה והיא ספגה אלימות מילולית ואף פיזית מצד תלמידות.
חסידות גור היא מן הגדולות והחשובות בארץ ובעלת השפעה ניכרת במגזר החרדי. בראשה עומד
האדמו"ר הרב יעקב אריה אלתר. בשנת 2019 פרש ממנה בן-דודו, הרב שאול אלתר, לשעבר ראש ישיבת "שפת אמת בירושלים", והקים קהילה נפרדת. בעוד חסידיו של האדמו"ר מונים 12,500 משפחות, הפלג הפורש מונה על-פי ההערכות 700-500 משפחות.
אלבוים עובדת מאז 1999 כמורה ממלאת-מקום בבתי ספר של החינוך העצמאי המיועדים לבנות גור. מאז 2014 היא עובדת בבית הספר "בית יעקב גור - אוהל צביה" בבני ברק, הממומן במלואו בידי המדינה; המנהלת היא שרה ברלינר. בשנות הלימודים תשע"ה-תש"ף שובצה אלבוים כממלאת-מקום במשך 700-400 שעות בשנה. בית הספר מנוהל על-פי הנחיותיו של האדמו"ר והרוב המוחלט של התלמידות משתייכות למשפחות של חסידיו.
שמו של מאיר אלבוים מופיע במה שמכונה "רשימת הממורמרים" - המשתייכים לפלג הפורש. בפברואר 2020 הורתה ועדת הרבנים של גור לבתי הספר לדווח לה "האם יש מורים/ות בצוות שאינם רצויים". מאותו מועד לא שובצה אלבוים לעבודה, בית הספר לא מילא את הוראת בית הדין לשבץ אותו כבעבר, וכאשר עשה זאת - התלמידות החרימו את שיעוריה והיא ספגה אלימות מילולית פומבית מבזה במיוחד ואף השלכת אבנים ומים; הנהלת בית הספר לא עשתה דבר. אלבוים הגישה תביעה בסך מיליון שקל ובקשה להורות לבית הספר לשבץ אותה. בית הדין הוציא צו ביניים המורה על שיבוצה במתכונת הקודמת, אך בפועל הצו לא קוים.
השופט
דורון יפת קובע (20.6.23), כי אלבוים אכן הופלתה בצורה פסולה בשל עמדתו של בעלה במחלוקת וכי היא נפלה קורבן לאלימות עקב כך. "החל מחודש ינואר 2020, ללא שהיה פגם בדרך הילוכה של התובעת ובהתנהגותה, וללא שנטען וממילא לא הוכח כי חל שינוי מערכתי או תקציבי לגבי כל המורות שעבדו בפועל במילויי מקום (למעט בתקופת הקורונה), מנהלת בית הספר הפסיקה לשבץ באחת את התובעת במילוי מקום". במצב זה, היה על החינוך העצמאי להוכיח שמאחורי ההחלטה לא עמדו שיקולים זרים - והוא לא עמד בו.
יפת אומר: "המנהלת, בהתאם להוראות ההנהגה הרוחנית של גור ו/או עסקניה הסכימה, הלכה למעשה, כי הסכסוך יחדור לכותלי בית הספר, למצער, תוך עצימת עיניו של הנתבע... התובעת לא שובצה הן בשל מעורבותה של הנהגת גור והן בשל העובדה כי הורי התלמידות סירבו לשלוח את בנותיהן ללמוד בשטח בית הספר". מדובר באפליה על-רקע השקפה שאינה רלוונטית לעבודתה של אלבוים.
המנהלת טיפלה באירועים בכפפות של משי
יפת מדגיש: "הנתבע, וליתר דיוק בית הספר, אינו יכול להתנער ממחויבותו כלפי התובעת לשוויון, תוך העדפת ההורים ו/או הנהגת גור, בניגוד לסעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות. הדברים נכונים בבחינת בן בנו של קל וחומר עת מדובר בבית ספר ציבורי הניזון מכספי המדינה. למעשה אין לקבל דין עצמי של הורי התלמידות, תוך כפיית דעתם על המנהלת בנושא שיבוץ ממלאי-מקום מטעמים שאינם רלוונטיים ללימוד עצמו או היבטים חינוכיים רחבים, כך שהתובעת לא תגיע ללמד.
"...במקרה דנא זוקפים לחובת התובעת את השקפת בעלה, משמע חד הם בהשקפותיהם בהכרח, כביכול התובעת נטולת עמדה, הגם שהנתבע לא טען וממילא לא הוכיח כי התובעת שינתה דבר באורחות חייה או פעלה באופן מתריס בדרך הילוכה או כי לא העבירה את החומר המבוקש על-ידי הנהגת גור; ובעיקר כאילו קיים קשר ענייני בין העובדה שבעלה של התובעת החל להתפלל בבית הכנסת של הרב אלתר לבין היבטים חינוכיים ולימודיים".
מרכז החינוך העצמאי הפר את חובתו לספק לאלבוים סביבת עבודה בטוחה, ממשיך יפת. ברלינר "טיפלה באירועים בכפפות של משי, ולא ביד תקיפה ובאפס סובלנות כפי שנתבקש לפעול בנסיבות העניין, תוך שגילתה אדישות מסוימת למצבה של התובעת". ברלינר "בחרה להתעלם (כמעט כליל) מפניותיה של התובעת בכל הנוגע לשיבוצה (למעט מקרים ספורדיים) במהלך תקופה ארוכה, תוך התעלמות והתנכרות ממנה, ותוך העדפה חד-צדדית של ההורים והתלמידות המשתייכים לזרם המרכזי של חסידות גור".
יפת פסק לאלבוים פיצוי של 35,000 שקל על אפלייתה, 40,000 שקל על התנכלות ופגיעה בכבוד ו-30,000 שקל על אובדן שכר. הוא גם הורה לשבץ אותה כממלאת-מקום בבתי ספר בבני ברק או בפתח תקוה, ופסק הוצאות בסך 7,500 שקל. נציגות הציבור כרמלה קול-אמן ואידה שפירא הסכימו עם יפת. את אלבוים ייצגו עוה"ד ענת שני ודנה אורון-אלמוג, ואת מרכז החינוך העצמאי - עוה"ד חיה שפיגל וטליה סביר.
