שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, החליטה בצורה נדירה במיוחד (18.7.23) לקבל ערעור על אי-פסיקת הוצאות בבית המשפט המחוזי, וזאת בשל המצב הכלכלי הקשה של המערערת, אותו היא מכנה "נסיבותיו האנושיות של מקרה חריג זה".
דין מהרטו (סבן) - ילידת 1995, אם לארבעה ילדים - היא, בלשונה של ברק-ארז, "דור שלישי למשפחה שחייה נטועים בדיור הציבורי. משפחתה היא למודת קשיים, ובעיקר של דבר ניתן לומר שקורות חייה מאופיינים במצוקה". מהרטו עתרה לבית המשפט המחוזי מרכז בבקשה לקבוע, שהיא זכאית לרכוש את דירת הדיור הציבורי בה היא מתגוררת. חברת עמידר השיבה שהיא מכירה זכאותה של מהרטו, המחוזי (השופט
עבאס עאסי) קבע שבירור העתירה מוצה ולא פסק לטובתה הוצאות.
מהרטו ביקשה מבית המשפט העליון לקצוב לעמידר מועדים לביצוע התיקונים להם התחייבה ולפסוק הוצאות לטובתה. עמידר מסרה לעליון שהליקויים תוקנו, "וחזקה עליה כי אלה הם פני הדברים, וכי אם יישמעו טענות בעניין זה, הרי שהן ייבחנו בתשומת לב ובמהירות ראויה", אומרת ברק-ארז. כאמור, היא גם החליטה בצורה חריגה לקבל את הערעור בנוגע להוצאות, משני נימוקים:
"ראשית, במישור ההלכה הפסוקה, באותם מקרים שבהם הגשת העתירה תרמה לקבלת הסעד, הכף נוטה לעבר פסיקת הוצאות. שנית, וזהו רובד נוסף, כאשר מביאים בחשבון את קשיי החיים של המערערת, שחיה בתנאי מצוקה וסופרת 'שקל לשקל', אי-ההתחשבות בהוצאות המשפטיות שנגרמו לה מציבה בפניה קושי מיוחד שאין להתעלם ממנו". ברק-ארז קבעה שמשרד השיכון ועמידר ישלמו 9,000 שקל הוצאות בגין ההליך במחוזי; בגין הערעור לא נפסקו הוצאות בשל התנהלותם הדיונית שזכתה לשבח.
השופטים
דוד מינץ ו
אלכס שטיין הסכימו עם ברק-ארז. את מהרטו ייצג עו"ד
דוד חכמוב, את משרד השיכון ייצג עו"ד קובי עבדי, ואת עמידר - עו"ד רן שדה.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
