הרכב מורחב של 7 שופטי בית המשפט העליון קיבל הבוקר (ג', 1.6.04) את ערעורו של עיתון 'הארץ' על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, לפיה אין משרד המשפטים חייב לפרסם, מכוח חוק חופש המידע, את החלטותיה החולקות של פרקליטת המדינה על היועץ המשפטי לממשלה, אשר נדחו על-ידו.

השופטים קבעו, כי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, יפרסם בתוך 90 יום "בתמצית אך באורח ממצה, את הנימוקים שעליהם סמכה פרקליטת המדינה את עמדתה". הערעור אמנם נתקבל טכנית, אך עם זאת, מדובר בהחלטה נקודתית ולא בהחלטה עקרונית שהפכה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

פרסום עיקרי חוות הדעת של ארבל, לפיה יש להעמיד את נתניהו ורעייתו לדין, תביא קרוב לוודאי כמה גורמים בעיתונות המבקשים לחבל בסיכוייו של ראש הממשלה לשעבר, להחליף בתפקיד את ראש הממשלה הנוכחי, אריאל שרון. כזכור, את הפרשה שהסתיימה בלא כלום, חשף תחקירן 'ידיעות אחרונות' מוטי גילת, שצפוי "לקפוץ" על חוות דעתה של ארבל "כמוצא שלל רב".

מזוז ובני הזוג נתניהו מתנגדים לפרסום ההחלטה

את ההחלטה העיקרית כתב המשנה לנשיא, אליהו מצא, שצמצם את המחלוקת בין הצדדים לגדרי השאלה האם "העניין הציבורי בגילוי חוות-דעתה של פרקליטת המדינה עדיף וגובר על הטעמים המצדיקים שלא לגלותה". השופטים, אגב, המליצו בדיונים הקודמים ליועץ המשפטי לממשלה לפרסם את תמצית חוות הדעת, אולם הוא סירב להצעה.

גם בני הזוג נתניהו, שהצטרפו להליך הערעור כצדדים שלישיים העלולים להיפגע מקבלת הערעור, התנגדו לגילוי חוות הדעת. פרקליטם, עו"ד ד"ר יעקב וינרוט, טען כי מרגע שגם מי שנאשם במשפט פלילי איננו מורשה לעיין בחוות דעת פנימיות שנכתבו בעניינו בפרקליטות, וזאת אף אם הללו צידדו בחפותו ותוכנן עשוי היה לסייע לו בניהול הגנתו, הרי שמקל וחומר אין להתיר לעיתון, שהאינטרס שלו לקבל מידע זה בוודאי חלש יותר מן האינטרס של נאשם, לקבל לעיונו ניירות עמדה פנימיים שהכין פרקליט זה או אחר.

"נסיבות מיוחדות"

השופט אליהו מצא ציין בהחלטתו, כי היא אינה עקרונית לכלל המקרים בהם לפרקליטת המדינה ישנה דעה חולקת על זו של היועץ, וכי "אין ספק שחוות דעתה של פרקליטת המדינה הייתה בגדר 'נייר עבודה'", ומשכך אין חובה לפרסמה. ואולם, לדעתו מתקיימות כאן "נסיבות מיוחדות", בהן "לא ניתן לפקפק כי הודעת היועץ המשפטי, שפרקליטת המדינה חלקה על דעתו בכך שהציעה להעמיד לדין את מר וגברת נתניהו... עוררה עניין ציבורי, שהמשיבים, בכל הכבוד, לא היו רשאים להתעלם ממנו".

"בנסיבות מיוחדות אלו", קבע מצא, "מן הראוי לחתור להכרעה מאוזנת, שתביא בחשבון הן את השיקולים התומכים בשמירת חסיונם של דיונים פנימיים והן את כיבוד זכות הציבור לדעת, הצענו ליועץ המשפטי לממשלה, בפתח הדיון בערעור לפני ההרכב המקורי, לשקול פרסום השלמה לחוות דעתו, בה ימסור בתמצית אך באורח ממצה את הנימוקים שעליהם סמכה פרקליטת המדינה את עמדתה".

"ייחודו של המקרה מתבטא בכך, שבחוות הדעת שפירסם לידיעת הציבור מצא היועץ המשפטי לנכון לציין כי פרקליטת המדינה חלקה על דעתו, ביחס לשאלה אם ניתן וראוי להעמיד לדין את מר וגברת נתניהו, ואף פירט את העבירות שלדעת פרקליטת המדינה ניתן וראוי להאשים בהן את כל אחד משני בני הזוג".

"משלא עשה כן [היועץ ופירט את נימוקיה של פרקליטת המדינה; נ.ש.], בעוד שאת חוות דעתו פירט ונימק בהרחבה רבה, פתחה הודעתו פתח לתהיות ולשאלות שחוות דעתו הותירה אותן ללא מענה. בנסיבות אלו, נגרעה במידה רבה עוצמת הכלל, שמכוחו מתיר החוק לרשות ציבורית שלא לגלות את תוכנם של דיונים ומסמכים פנימיים".

"עם זאת", הדגיש מצא, "אין בידי לקבל את טענת המערערת, כי משגילה היועץ המשפטי בהודעתו, כי פרקליטת המדינה חלקה על דעתו, קמה למערערת - ומכוחה, לכל הציבור - זכות לעיין בחוות דעתה של פרקליטת המדינה. כנגד אינטרס הציבור, לדעת יותר על אודות חוות-דעתה של פרקליטת המדינה, ניצב האינטרס הציבורי שלא לגלות את תוכנם של דיונים ומסמכים פנימיים".

השופט אדמונד לוי בדעת מיעוט: אין לפרסם ההחלטה

השופט אדמונד לוי נותר בעמדת מיעוט, לפיה אין מקום לפרסם את החלטתה של הפרקליטה ארבל. לוי אימץ את כל נימוקי בית המשפט המחוזי, וקבע כי "גם אם קיים עדיין עניין ציבורי בגלוי המידע, להשקפתי, הוא נדחה מפני השלכות הרוחב שיהיו לפרסום זה".

להרכב השופטים המקורי שדן בערעור - מצא, חשין ודורנר - שביקש להרחיב את המותב בדיון בשאלה העקרונית, הצטרפו השופטים טירקל, בייניש, ריבלין ולוי, שיתנו את פסק הדין על-סמך הסיכומים בכתב שהגישו הצדדים.

שנת 2000: היועמ"ש סוגר תיק החקירה נגד נתניהו

מדובר בעתירה שהגיש עיתון 'הארץ' בשנת 2000, כאשר החליט היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, לסגור את תיק החקירה נגד בנימין ושרה נתניהו ב'פרשת עמדי', ולא להעמידם לדין בשל עבירות שונות בהן נחשדו, בשל חוסר ראיות.

ההחלטה ניתנה בתום החקירה שהתנהלה נגד ראש הממשלה לשעבר, נגד רעייתו שרה נתניהו ונגד שני עובדים בכירים במשרד ראש הממשלה - משה ליאון ועזרא סיידוף. החקירה נפתחה בעקבות תחקיר של העיתון 'ידיעות אחרונות', ועלו בו חשדות לעבירות של שוחד, קבלת דבר במירמה ו/או הפרת אמונים מצד מי מהמעורבים.

3 עמדות עיקריות בפרקליטות

היועץ רובינשטיין כתב בהחלטתו המנומקת, כי בפרקליטות נתגלעו חילוקי דעות באשר למסקנות. חלק מבכירי הפרקליטות ובראשם פרקליט מחוז ירושלים סברו, כי אין מקום להעמיד לדין את המעורבים בפרשה בהיעדר ראיות מספיקות והמליצו בפני היועץ המשפטי לסגור את תיק החקירה. חלק אחר של אנשי פרקליטות המדינה ובראשם פרקליטת המדינה, היו בדעה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת להעמדה לדין של חלק מהחשודים, ובראשם בנימין נתניהו, בחלק מהעבירות בהן נחשדו.

היועץ ציין בחוות דעתו, כי היתה גם דעה שלישית שהמליצה להעמיד לדין את בנימין נתניהו ורעייתו, אך בעבירות קלות יותר מאלה שעליהן המליצה פרקליטת המדינה.

משרד המשפטים מסרב למסור חוות הדעת של ארבל

התקשורת התעניינה מאוד בהחלטה וחלק מהעיתונות רמזה לשיקולים זרים מצידו של רובינשטיין בהחלטה. עיתון "הארץ" ביקש ממשרד המשפטים לקבל את חוות דעתה של פרקליטת המדינה, בטענה שיש בכך עניין לציבור, אך נענה בשלילה, בנימוק שהבקשה נופלת לגדרו של סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, המאפשר לרשות ציבורית להימנע ממסירת מידע בדבר "דיונים פנימיים, תרשומות התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי וכן חוות דעת, טיוטא עיצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התיעצויות הקבועות בדין".

הממונה על חוק חופש המידע במשרד המשפטים טען עוד, כי חשיפת המידע המבוקש "עלולה לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע תפקידה" ועל-כן אין הוא חייב לגלות את חוות הדעת.

ביהמ"ש המחוזי: חשיפת המידע תפגע במעמד מערכת אכיפת החוק

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, נסים ישעיה, דחה את עתירת העיתון (ה"פ 1635/00), בנימוק ש"חשיפה של מידע חלקי בדבר ההתייעצויות והתדיינויות פנימיות בפרקליטות לקראת קבלת ההחלטה הסופית, תוך התעלמות או אי גילוי דעות או המלצות אחרות ושונות מאלה שיחשפו - תפגע במעמדה של מערכת אכיפת החוק בכללותה ובמיוחד במעמדן האוביקטיבי המיוחד ובאמינותן של רשויות התביעה הכללית בעיני הציבור".

השופט ישעיה קבע, כי "חוות הדעת הוכנה, כאמור, כבסיס לדיונים הרבים שהתקיימו בלשכתו של היועץ המשפטי, בפורומים שונים, לקראת קבלת ההחלטה הסופית והקובעת על-ידי היועץ המשפטי במסגרת סמכותו".

"לו אכן האינטרס הציבורי המובהק, והוא בלבד, היה עומד לנגד עיניה של העותרת, היה עליה לעתור לגילוי כל חוות הדעת וניירות העמדה שהוכנו ונדונו אצל היועץ המשפטי לממשלה ולא להסתפק בזו של פרקליטת המדינה, שכן אם קיים עניין ציבורי בחשיפת ההתדיינויות וההתיעצויות הקיימות והדעות השונות של בכירי הפרקליטות, בפרשה זו, מן הדין ומן הראוי שכולן תחשפנה ולא רק המלצה או דעה אחת מתוכן".

עוד נקבע, כי חשיפת חוות דעת ופרוטוקולים "תגביל את יכולתם של הגורמים המייעצים ליועץ המשפטי (ובמקרים אחרים של הגורמים המייעצים לפרקליטת המדינה) ותרתיע אותם מלהציג עמדה באופן חופשי, על-פי מיטב שיקול דעתם, כפי שמצופה מהם לעשות, ללא חשש שאלה ייחשפו לציבור או יתגלגלו ב'שער בת רבים'. חשיפה כזו עלולה ליצור, או להפעיל לחצים גלויים או סמויים ולהשפיע על שיקול דעתם העצמאי והענייני מבחינה מקצועית".

ע"א 7759/01 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' משרד המשפטים ואח'