בג"ץ דחה עתירה נגד שירותי כריעה בבתי הכלא

שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, דחה (31.8.23) עתירה נגד תנאי התברואה וההיגיינה בבתי הסוהר, אשר התמקדה בקיומם של שירותי כריעה ("בול פגיעה") ובהעדר הפרדת השירותים מהמקלחות ומחדרי המגורים. הוא קובע, כי עתירתם של לשכת עורכי הדין, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים והקריה האקדמית אונו מיצתה את עצמה לאור השיפורים המבוצעים בנושאים אלו.

העותרים טענו, כי תנאים אלו מונעים מן העצירים והאסירים "לשמור על היגיינה בסיסית ועל ניקיונם האישי באופן שפוגע בבריאותם, בפרטיותם ובכבודם", ולפיכך אינם עומדים בדרישות החוק והתקנות, להבטחת "תנאי כליאה הולמים". עוד נטען, כי מדובר בפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות של האסירים והעצירים, ובהן הזכות לכבוד, לשלמות הגוף, לפרטיות ולחרות; חותרים תחת האינטרס הציבורי בשיקום האסירים; ואף אינם עולים בקנה אחד עם הוראות הדין הבינלאומי.

בדחותו את העתירה, אומר סולברג כי "עמדת המשיבים הניחה את דעתי כי היקפם של מתקני השירותים והמקלחות, הנגועים בליקויים שעליהם הצביעו העותרים - הוא מוגבל; כי המשיבים מכירים בצורך בשיפור התנאים ואף מגויסים לטובת העניין, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במגמת השיפור אותה הציגו לפנינו, בכתב ועל-פה - מגמה שעתידה להימשך, נוכח קיומן של תוכניות שיפוץ עתידיות.

"לגבי חלק מהליקויים הקיימים, קיים קושי אובייקטיבי בטיפול מלא ומיידי בהם, בשים לב לאתגרי תקציב וצפיפות עימם מתמודדים המשיבים; וכי ניתן מענה פרטני לאסירים ועצירים בעלי מאפיינים מיוחדים, כמו קשישים, חולים ובעלי רגישויות מיוחדות, שבידם לפנות בבקשה קונקרטית להעברתם מתאי כליאה, שבהם קיים אחד מן הליקויים שעליהם עמדו העותרים בעתירתם".

אסירים ביטחוניים מעדיפים שירותי כריעה

על-פי הנתונים שמסרה המדינה, שירותי כריעה מותקנים ב-996 מבין 5,400 תאי הכליאה - דהיינו כמעט ב-20% מהם: 663 באגפים בהם מוחזקים עצירים ואסירים ביטחוניים; 233 תאים באגפים בהם מוחזקים אסירים פליליים; ו-100 בתאים באגפים בהם מוחזקים עצורים פליליים. המדינה טענה, כי שירותי הכריעה "עומדים בתנאי ההיגיינה והתברואה ההולמים והנדרשים", וכי חלק מהאסירים - במיוחד הביטחוניים שבהם - מעדיפים שירותים כאלה. עוד נמסר, כי אין שירותי כריעה בתאים המיועדים למבוגרים ולחולים, וכי בשנתיים האחרונות הוחלפו ומוחלפים השירותים ב-74 תאים וכי יש תוכניות לעשות זאת ב-80 תאים נוספים. דהיינו, מדובר בהחלפת 15% מהם.

השב"ס הוסיף, כי בשלב זה אין אפשרות להחליף את כל תאי הכריעה, שכן הדרך מצריך תקציב של 260 מיליון שקל, בעוד מספר האסירים גדל בשל הגברת המאבק בפשיעה, עלייה במספר העצירים והאסירים הביטחוניים והפסקת השחרור המינהלי של אסירים ביטחוניים. במקביל, קיימת תוכנית מקיפה לבניית אלפי מקומות כליאה, ליישום הוראת בג"ץ (הנדחה שוב ושוב במשך שנים) להרחיב את מרחב המגורים של האסירים והעצירים ולכן יש להמתין לביצועה.

לגבי ההפרדה בין שירותי הכריעה למקלחות מסרה המדינה, כי מדובר בבעיה מצומצמת של כמה עשרות תאים העומדת בפני פתרון. ואילו העדר דלת בין השירותים למגורים הוא בעיה הממוקדת בעיקר ב-480 תאים בכלא צלמון, הסבירה המדינה, מדובר באילוצי ביטחון ובמניעת מצב בו האסירים יוסתרו מעיני הסוהרים. סולברג מסכם: "בשים לב למכלול הנתונים; למחויבותם של המשיבים למתן מענה להיבטים שנדונו בהליך זה; לשיפורים שנעשו ושעוד צפויים להיעשות; למגבלות עימן מתמודדים המשיבים, המונעים פתרונות מלאים של 'כאן ועכשיו' – במישור של תכנון, ביטחון, צפיפות ותקציב; וכן בשים לב לכלל הפתרונות הפרטניים שאותם מניתי לעיל, נמצא כי התמונה המתקבלת, מניחה את הדעת בנקודת הזמן בה אנו עומדים".

השופטים דוד מינץ ויחיאל כשר הסכימו עם סולברג. את העותרים ייצגו עוה"ד יאיר הרשקוביץ, סיגל שנהב; ואבי חימי, ואת המדינה - עוה"ד עמרי אפשטיין ויונתן סיטון.