נהיגה "ללא רישיון", השוללת מנהג הרכב פיצויים בשל תאונת דרכים בה היה מעורב, פירושה הפרת תנאי או הגבלה בדרגת הרישיון שעניינה סוג הרכב בו נוהג הנהג", להבדיל מהפרת הגבלה "אישית" שהוטלה על הנהג על-ידי רשות הרישוי, למשל בשל מגבלה בריאותית. כך קבע אתמול (יום ב', 2.6.04) הרכב מיוחד של שבעה שופטי בית המשפט העליון.
פסק הדין ניתן בדיון נוסף בעניינם של שני נהגים, שנפגעו בתאונות דרכים בעת שנהגו ברכביהם. חברות הביטוח טענו, כי השניים נהגו "ללא רישיון", ומכאן שהם אינם זכאים לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
אחד הנהגים, צבי גרינברג, סובל ממחלת שרירים מולדת המתבטאת, בין היתר, בחולשה בידיו. הוא מוכר כנכה בשיעור של 100%, ועל-פי תנאי "אישי" ברישיונו, שנקבע על-ידי רשות הרישוי, הוא חייב להשתמש ברכב עם הגה כוח. אלא שבעת התאונה בה נפגע, נהג גרינברג במכונית עם הגה רגיל. הנהג השני, ירוחם לוי, נפגע בעת שנהג ברכב מסוג אוטובוס זעיר, בשעה שהסיע 10 נוסעים, בעוד שלפי תנאי רשיונו הוא רשאי להסיע עד 8 נוסעים בלבד.
בשני המקרים, קבעו בתי משפט השלום שדן בתביעות נגד חברות הביטוח, כי בהפירם את תנאי הרישיון, נהגו גרינברג ולוי "ללא רישיון" ולכן נשללה זכאותם לפיצויים. ערעורים שהוגשו לבית המשפט המחוזי נדחו, ובבקשות רשות הערעור שהוגשו לעליון הושגו שתי תוצאות שונות: הרכב שכלל את הנשיא אהרן ברק, השופטת (בדימוס) דליה דורנר והשופט אדמונד לוי דחה את ערעורו של גרינברג, ואילו הרכב שכלל את השופטים יצחק אנגלרד (שפרש בינתיים מכס השיפוט), אליעזר ריבלין (הנחשב למומחה מס' 1 כיום בעליון לנושא תאונות הדרכים) ואילה פרוקצ'יה קיבלו את ערעורו של לוי.
בית המשפט הורה על קיום דיונים נוספים בהרכב של שבעה שופטים בשני התיקים, על-מנת להביא להאחדתה של ההלכה בסוגיית פרשנות הביטוי "כשאין לו (לנהג; ר.כ.) רישיון לנהוג בו" בסעיף 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולקבוע אחת ולתמיד - באלו תנאים ייחשב נהג שנפגע בתאונה כמי שנהג ברכב ללא רישיון, ולכן אינו זכאי לפיצוי. ראוי לציין כי שבעת שופטי ההרכב הגיעו פה-אחד, וכי הנשיא ברק והשופט אדמונד לוי שינו את העמדה אותה נקטו בערעור האזרחי, והצטרפו לעמדתו של המשנה לנשיא (בדימוס) תאודור אור, שכתב את פסק הדין המוביל.
אור קבע, כי ביסודו של חוק הפיצויים מונחת תכלית סוציאלית, והיא - לפצות כל אדם שנפגע בתאונת דרכים, בלי קשר לשאלה האם הוא אשם בתאונה או לא. עם זאת, לכלל זה קיימים גם חריגים, שמטרתם הרתעה מפני התנהגויות לא רצויות או מסוכנות, כמו נהיגה "ללא רישיון". התנהגות לא רצויה תשלול מהנפגע את זכותו לפיצויים מכוח החוק.
"העיקרון המנחה... את פרשנות סעיף 7 לחוק הוא שיש לפרשו באופן מצמצם ודווקני, כך שהוא יחול על מקרים חמורים או חריגים במיוחד. רק במקרים כאלו, תהייה הלימה בין הסנקציה החמורה הקבועה בסעיף 7 לחוק - שלילת פיצוי מן הנפגע - לבין ההפרה", כותב השופט אור. לדעתו, נקודת האיזון הראויה בין התכלית הסוציאלית של חוק הפיצויים לבין השאיפה להרתיע מפני התנהגויות מסוכנות, תיקבע לפי מידת הסיכון שבהפרת תנאי הרישיון.
"סעיף 7(3) לחוק", קובע אור, "יחול רק על הפרת תנאי או הגבלה בדרגת הרשיון שעניינה סוג הרכב בו נוהג הנהג. במונח 'סוג הרכב', כוונתי להגבלות או תנאים המתייחסים למימדיו הפיזיים האינהרנטיים של הרכב אשר משליכים על דרגת הרשיון הנדרשת לצורך נהיגה בו לפי תקנות התעבורה... דוגמה להגבלה המתייחסת למימדיו הפיזיים של הרכב היא הגבלה שעניינה משקל הרכב... בדומה, סעיף 7(3) לחוק יחול במקרה שנהג המחזיק ברשיון נהיגה דרגה 3 נפגע בתאונת דרכים בעת שהוא נוהג ברכב מנועי מסחרי אשר משקלו הכולל המותר עולה על 14,999 ק"ג ואשר על-פי התקנות נדרש רשיון מדרגה 13 על-מנת לנהוג בו...". כלומר, כאשר ההגבלה אינה "אישית", עוצמת הסיכון הטמון בהפרתה גדולה במידה מספיקה כדי להצדיק את התוצאה הקשה - שלילת פיצויים מהנפגע.
לעומת זאת, קובע אור, "הפרת תנאים או הגבלות אחרים, שאינם מתייחסים למאפיינים פיזיים של הרכב, תהווה עבירה על דיני התעבורה ותקים אחריות פלילית, אולם במקרה בו נפגע הנהג בתאונה, לא תישלל זכאותו לפיצויים מכוח החוק. כך הדבר, גם אם נהיגה בניגוד להגבלה או לתנאי דורשת כי הנהג יחזיק בדרגת רשיון אחרת מזו המוחזקת על-ידו".
"לדוגמה, סעיף 7(3) לחוק לא יחול במקרה שהופר תנאי ברשיון הנהיגה שעניינו ייעוד הרכב, כרכב פרטי, מסחרי, עבודה או אחר, כאשר אבחנה זו אינה מושתתת על מאפיין פיזי של הרכב, כגון משקלו... בדומה, הפרת מגבלה שעניינה מספר הנוסעים אותו רשאי נהג להסיע, תהווה עבירה על דיני התעבורה, אולם אין בה כדי לשלול מהנהג את זכותו לפיצויים על-פי חוק אם הוא נפגע בתאונת דרכים. זאת, למרות שלצורך הסעת מספר נוסעים גדול יותר הוא נזקק, לעיתים, לדרגת רשיון אחרת".
דנ"א 10017/02 קרנית ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח';
דנ"א 6971/03 מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' יורם ירוחם לוי ואח'
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
