נאמני חברת הנדל"ן הקורסת סטרווד ווסט תובעים 350 מיליון שקל ממי שהיו מנהליה ורואי החשבון שלה, בטענה שהפרו שורה ארוכה של חובות מכוח דיני התאגידים וניירות הערך ובכך הובילו לקריסתה. התביעה הוגשה (27.9.23) לבית המשפט המחוזי בתל אביב בידי עוה"ד צוריאל לביא ו
רון הדסי.
הנתבעים - לצד תאגידים אמריקניים אשר שלטו בסטרווד - הם: בארי שטרנליכט, השולט בקבוצת סטרווד קפיטל המנהלת נכסים ב-50 מיליארד דולר; המנכ"ל לשעבר מיכאל גלימצ'ר; היו"ר לשעבר מארק דיסון; הדירקטורים לשעבר-אילן טוקר, טלי ירון-אלדר (לשעבר נציבת מס הכנסה), ג'פרי זיגלר, ג'פרי סקוט, וינסנט קורנו ויאיר קפלן; סמנכ"ל הכספים לשעבר, קווין הלארן; משרד ראיית החשבון קסלמן, החבר ברשת הענק PwC, שהיה המבקר של דוחות סטרווד; וחברות הביטוח AIG ו-Chubb שביטחו את נושאי המשרה בסטרווד.
סטרווד ווסט רשומה באיי הבתולה הבריטיים ובשנת 2018 גייסה בבורסה בתל אביב 910 מיליון שקל בהנפקת אג"ח. שנתיים בלבד לאחר מכן (ביוני 2020) היא נכנסה להליכי חדלות פרעון, בשל חובות של 842 מיליון שקל למחזיקי האג"ח. לביא והדסי אומרים, כי חקירותיהם העלו שורה ארוכה של הפרות חוק (אזרחיות) מצד נושאי המשרה הנתבעים.
על-פי התביעה, במסגרת הנפקת האג"ח התחייבה חברת-האם האמריקנית (שבשליטת שטרנליכט) להעביר לסטרווד ווסט את הבעלות בשבעה קניונים בארה"ב. העברת כספי הגיוס לחברה הותנתה גם במימון מחדש של הלוואה בסך 760 מיליון דולר שנטל שטרנליכט לשם רכישת חמישה מן הקניונים. בדיעבד התברר, טוענים לביא והדסי, כי בתשקיף האג"ח לא הוצגו בצורה נאותה פרטים מהותיים הנוגעים לאותה הלוואה, ובמרכזם העובדה שהתאגידים הלווים לא עמדו ביחסים הפיננסיים (covenants) הנדרשים להארכת ההלוואה, וכי ההארכה התאפשרה רק בעקבות הפקדת עשרות מיליוני דולרים.
עוד נטען, כי בתשקיף לא ניתן גילוי לעובדה שכשליש מן ההנפקה (94 מיליון דולר) אמורים היו למעשה לפרוע חובות לגופים הקשורים לשטרנליכט, אשר העניקו חלק מאותה הלוואה בסך 760 מיליון דולר, וכי בשל כך יש לקבוצה אינטרס אישי מהותי בעסקה.
הדירקטוריון לא בחן את הסיכון
לדברי לביא והדסי, במאי 2018 - סמוך להנפקת האג"ח - אישר דירקטוריון סטרווד ליטול הלוואה חילופית בסך 550 מיליון דולר. ההפרש בין הלוואה זו לבין ההלוואה אותה צריך היה למחזר - 210 מיליון דולר - כוסה מכספי ההנפקה. החלטות אלו התקבלו "ללא כל מעורבות של ממש של הדירקטוריון בעסקה וללא איסוף המידע הנדרש לקבלת החלטה שקולה", אלא אך ורק על בסיס המידע שמסרה קבוצת סטרווד שהיה לה עניין מהותי בהחלטה. הסכם ההלוואה הגיע לדירקטוריון כמסמך מוגמר, בלא שהוא היה מעורב בעיצובו ובלא לבדוק חלופות, ומבלי לבחון את הסיכון לסטרווד ואת יכולתה לפרוע את ההלוואה.
טענות נוספות בתביעה מתייחסות להתנהלות החברה עם פרוץ מגיפת הקורונה. לדברי הנאמנים, נושאי המשרה ורואי החשבון לא בחנו שורה של בעיות אשר הצביעו על חוסר יכולת להאריך את ההלוואה ואשר חייבו לגייס הון ולממש נכסים. כבר בשנים 2019-2017 ירד שווי נכסיה של החברה ב-426 מיליון דולר, אך לא נעשו מהלכים לחיזוק בסיס ההון או להבטחת המשך המימון.
ביוני 2018 התריעה חברת סטנדרד אנד פור'ס, כי שווי הקניונים נמוך בעשרות אחוזים מזה שבתשקיף ובדוחות של סטרווד - ומאוחר יותר התברר שהיא צדקה - אך דבר לא נעשה. לגבי קסלמן נטען בהקשר זה, כי המשרד לא בדק בצורה עצמאית את המידע שסיפקה סטרווד, לא שיקף את המידע לציבור ולנושאי המשרה, ונמנע מהערת עסק חי ומהפניית תשומת הלב בדוחות למידע זה. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד עומר מאירי ו
יעל הרשקוביץ, וטרם הוגשו כתבי הגנה.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
