דחיית תחולתו של חוק פרסונלי היא המוצא הנכון ולא ביטולו המוחלט של החוק. כך אומרים רוב שופטי בית המשפט העליון, בפסק דין שהקביעות בו עשויות להשליך גם על העתירות בנוגע לחוק הנבצרות. בג"ץ מפרסם (26.10.23) את הנימוקים שהובילו את ההרכב המורחב בן תשעת השופטים לקבוע פה אחד, כי בועז יוסף לא יוכל להתמודד השנה לראשות עיריית טבריה שכן מדובר בחוק פרסונלי.
בראש ההרכב עמדה הנשיאה דאז
אסתר חיות, ואיתה המשנה לנשיאה (וכיום מ"מ הנשיא)
עוזי פוגלמן והשופטים
יצחק עמית,
נעם סולברג, דפנה ברק-ארז,
ענת ברון (שמאז פרשה),
דוד מינץ,
יעל וילנר ו
אלכס שטיין. לגבי חוק הנבצרות (המונע בפועל את הוצאתו של
בנימין נתניהו לנבצרות למרות בטענה שהפר את הסדר ניגוד העניינים) טענו העותרים שמדובר בחוק פרסונלי, ובג"ץ הורה לנמק מדוע לא תידחה תחולתו לכנסת הבאה.
פוגלמן: חוק פרסונלי פוגע בשלטון החוק
פוגלמן כתב את חוות הדעת העיקרית בהסכמת חיות, עמית, ברק-ארז וברון. הוא אומר כי הגם שהתיקון מעלה שאלות חוקתיות כבדות משקל, אין הכרח להידרש אליהן, מאחר שבטלותו של חוק היא בבחינת מוצא אחרון. במקרה זה, פרשנות התיקון כך שלא יחול בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות, מרפאת חלק מן הפגמים שדבקו בו. בין היתר עומד פוגלמן על כך שמדובר בפגיעה בשוויון בין המועמדים, שכן ליו"ר ועדה ממונה יכול לנהל את ענייני העיר בקלות והוא נהנה מתמיכת השלטון המרכזי - יתרונות שאין לראש רשות נבחר.
פוגלמן אומר כי לצד כוונתו של המחוקק לקדם את הזכות לבחור ולהיבחר כבר בבחירות הקרובות, ניצבה תכלית פרסונלית ברורה – לאפשר ליוסף להתמודד בבחירות; הוא יו"ר הוועדה הקרואה היחידה שהודיע על כוונתו להתמודד, ומועמדים אחרים בטבריה יצאו מתוך הנחה שלא יוכל להתמודד. עוד אומר פוגלמן, כי אין המדובר בהחזרת המצב לקדמותו, שכן גם לפני תיקון החוק ב-2008 - בפועל לא התמודדו ראשי ועדות.
במקביל, ממשיך פוגלמן, ניצבות תכליות אובייקטיביות כבדות משקל, ובהן הכלל שעל חקיקה להיות כללית ולא פרסונלית, שכן חקיקה פרסונלית נוגדת את עקרון שלטון החוק. העובדה שמדובר בחוק פרסונלי עולה בבירור מדבריהם של כמה מחברי הכנסת ובראשם
עמית הלוי (הליכוד), שהציע את התיקון, ויו"ר ועדת הפנים,
יעקב אשר; כמו גם מן הבהילות של הליכי החקיקה, שגרמה להתעלמות מכמה בעיות שעלו במהלכה.
עוד אומר פוגלמן, כי מדובר בחוק החל למפרע ובשינוי כללי הבחירות תוך תקופת הבחירות ("שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק"), וגם בשל כך הוא בעייתי. לדבריו, החלופה הפרשנית שלפיה התיקון לא יחול בבחירות הקרובות, היא זו שעולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של השיטה המשפטית. העמדה ההפוכה משמעותה, כי חוק שעניינו בבחירות המקומיות שונה בתקופת הבחירות, על-מנת להיטיב עם אדם אחד – יוסף.
שטיין: לכנסת אין סמכות לחוקק כל חוק
שטיין סבור, כי תחולתו המיידית של החוק והמניע שמאחוריו הופכים אותו לחוק פרסונלי. חוק שכזה אינו חוקתי, מאחר שהוא מפר את עקרון-העל של "שוויון גמור" הכלול בהכרזת העצמאות, שהיא הנורמה הבסיסית היחידה שמסמיכה את הכנסת לחוקק חוקים. מגילת העצמאות - אשר קבעה את אופי המדינה לנצח-נצחים - הגבילה את סמכות החקיקה של הכנסת, כדי להבטיח שתהיה בישראל דמוקרטיה מאוזנת ומאזנת. לכנסת אין סמכות לחוקק כל חוק, מדגיש שטיין, והכללים החוקתיים מיועדים למנוע תרחישי אימים של דיכוי המיעוט בידי הרוב.
"חקיקתם של חוקים פרסונליים אינה בסמכותה של הכנסת" ויש עליה "איסור חמור", קובע שטיין - מן השמרנים שבשופטי העליון. הוא גם מזהיר, שחוק פרסונלי פותחים פתח רחב לשחיתות שלטונית; וספק אם בגלל ניתן לכנות אותו "חוק" מבחינת מושגית בסיסית. שטיין אומר עם זאת, כי מדובר בחוק שאינו חוקתי רק אם הוא יחול בצורה מיידית, דהיינו - מבחינת יישומו ולא מבחינת תוכנו. דחיית היישום מרפאת פגמים אלו ותאפשר למחוקק לבחון שוב את התיקון לפני הבחירות הבאות, וזאת תוך התערבות מינימלית של בית המשפט בעבודתו של המחוקק.
עמית אומר כי מדובר במקרה קיצוני של חקיקה פרסונלית שיש בה שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק, תוך התעלמות מעמדת הייעוץ המשפטי. חיות אומרת שהתיקון צבוע "בצבעים פרסונליים עזים" וזאת לצד הפסול שבתחולתו למפרע. ברון עומדת על הפגיעה הקשה בשוויון בין המועמדים, ואומרת שהתיקון מהווה התערבות בוטה של השלטון המרכזי בזכות לבחור ולהיבחר במישור המקומי. הוא גם עומד בניגוד צורם לתכלית שביסוד הוועדה הממונה ומעלה חשש לפגיעה בכללי המינהל התקין, מוסיפה ברון.
וילנר סברה, כי הפרשנות לפיה התיקון לא יחול בבחירות הקרובות, מתחייבת מהכלל שלפיו "אין משנים את כללי המשחק תוך כדי המשחק" – ודי בנימוק זה כדי להגיע לתוצאה שנקבעה בפסק הדין. לשיטתה, ההיסטוריה החקיקתית מלמדת, כי המחוקק לא התכוון לבצע שינוי כזה.
גם לדעת סולברג הפגם העיקרי בתיקון נוגע לשינוי כללי הבחירות במהלך תקופת הבחירות, פגם שאף המחוקק ביקש להימנע ממנו ואשר פוגע באינטרס ההסתמכות של המועמדים האחרים, ועל כן מצדיק פרשנות שדוחה את תחולתו בזמן של התיקון. הוא מציין, כי לשיטתו לא ניתן לקבוע שתכלית התיקון היא פרסונלית, והוא גם עומד על הקושי להבחין בין מניע פרסונלי כשר לבין תכלית פרסונלית פסולה. סולברג גם הסתייג מגישתו החדשנית של שטיין למעמדה של מגילת העצמאות. מינץ הסכים עם וילנר וסולברג.
מקורבו של דרעי לא יתמודד
בג"ץ קבע לפני שלושה חודשים (30.7.23), כי בועז - יו"ר הוועדה הקרואה טבריה ומקורבו של
אריה דרעי - לא יוכל להתמודד לראשות העירייה בבחירות המקומיות הנוכחיות. ההרכב קבע פה אחד, כי החוק המאפשר לחברי ועדה ממונה להתמודד לאחר צינון של 90 יום בלבד, יחול רק מן הבחירות המוניציפליות הבאות (ב-2028). מאחר שהמועד האחרון להגשת המועמדות היה יומיים לאחר מכן, פסק הדין ניתן ללא נימוקים שכאמור מתפרסמים כעת.
עד שנת 2008 לא הייתה מגבלה על התמודדות של יו"ר ועדת קרואה מיד לאחר כהונתו בתפקיד זה, אך אז תוקן החוק ונקבע שהיו"ר והחברים בוועדה ממונה לא יוכלו להתמודד בבחירות המוניציפליות הראשונות שלאחר תום כהונתם. הכנסת אישרה, ברוב דעות הקואליציה, את הצעת החוק של ח"כ עמית הלוי (הליכוד) לביטול איסור זה.
הכנסת חויבה בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את התנועה לטוהר המידות ייצגו עוה"ד אביה אלף, עומר מקייס ובעז ארד; את התנועה לאיכות השלטון ייצגו עוה"ד
אליעד שרגא,
תומר נאור ורחל אל-שי רוזנפלד; העותר אביב יצחק ייצג את עצמו; את הכנסת ייצג עו"ד יצחק ברט; את הממשלה ייצגו עוה"ד שרון רוטשנקר, אבי מיליקובסקי, תהילה רוט ויעל קולודני; את יוסף ייצגו עוה"ד
אילן בומבך ויריב רונן; ואת המועמד אופיר נחמני - עוה"ד אלי אליאס ונועה בן-אריה.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
