שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודה זפט, קבע (יום ב', 7.6.04) כי רשות שדות התעופה לא תוכל לחלט ערבות בנקאית בגובה 8 מיליון ש"ח שנמסרה לידיה על-ידי חברת סולל בונה. הערבות נמסרה בקשר לפרוייקט סלילה ובנייה ב"נתב"ג 2000".
בחודש ינואר השנה, הגישה סולל בונה תביעה נגד רשות שדות התעופה, על סכום של כ-23 מיליון ש"ח. סולל בונה טוענת, כי הרשות חייבת לה כספים בשל עבודות שביצעה עבורה. כחמישה חודשים לאחר הגשת התביעה נגדה, ביקשה רשות שדות התעופה לחלט את הערבות הבנקאית שנמסרה לה על-ידי סולל בונה.
סולל בונה, באמצעות עו"ד אפרת רנד ממשרד עורכי הדין מ. פירון ושות', הגישה בקשה לצו מניעה שיאסור על רשות שדות התעופה לחלט את הערבות. עו"ד רנד טענה, כי המניע לדרישה לחילוט הערבות הבנקאית היה הגשת כתב התביעה על-ידי סולל בונה.
השופט זפט קיבל את טענת סולל בונה. הוא קבע, כי ניתן לייחס את הדרישה לחילוט הערבות, במועד בו הוצגה, לרצון להרתיע תובע שתבע את הנערב (רשות שדות התעופה) או לגמול לו. בנסיבות אלה, קבע זפט, הדרישה לחילוט ערבות נגועה בחוסר תום-לב ולא יינתן לה תוקף.
בסולל בונה אומרים, כי מדובר בהחלטה תקדימית, המשפיעה על כל העסקאות במסגרתן ניתנת ערבות בנקאית אוטונומית. שימוש בערבות כזו הוא נוהג נפוץ ביותר בעולם העסקים. עד היום, הם מציינים, רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן נמנע חילוט הערבות הבנקאית האוטונומית, וערכה בשוק נגזר מכך שבית המשפט התייחס לערבות מסוג זה כאל כסף מזומן כמעט.
עו"ד רנד אמרה בתגובה: "החלטה זו היא בעלת משמעות משפטית מרחיקת-לכת, והיא משנה את יחסי הכוחות בין נותני ערבות הבנקאית, בדרך כלל קבלנים, לבין מקבליה, שהם בדרך כלל מזמינים. למעשה, ההחלטה מכפיפה את מקבלי הערבות הבנקאית לסטנדרט ההגינות המתבקש".
ת"א 1051/04, בש"א 10252/04, סולל בונה נ' רשות שדות התעופה
