ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון מציבה (6.3.24) קני מידה להטלת אחריות על נבחרי ציבור ונושאי משרות ציבוריות. הוועדה חוזרת בעיקרם על הקווים שקבעו ועדות קודמות, אך בהקשר של מלחמת חרבות ברזל - יש בכך משום יישום אקטואלי, היכול לבוא לידי ביטוי גם בחקירה העתידית של המלחמה.
בתחילת החלק העוסק באחריות האישית, מצטטים
דבורה ברלינר,
שלמה ינאי ו
הרב מרדכי קרליץ את הודעת הוועדה עם משלוח מכתבי האזהרה: "ביקשנו להביא לידי ביטוי את תפיסתנו, לפיה בעלי תפקידים ציבוריים בכירים, להם מוענקות סמכויות נרחבות ומשמעותיות, נדרשים לשאת באחריות בהתאם. בנוסף, בכל הנוגע לנושאים בתפקידים ציבוריים בכירים, ראינו חשיבות יתרה בהבהרת נורמות ההתנהגות המצופות מהם, כל אחד לפי תפקידו ולפי העניין. זאת, על-מנת שנורמות אלה יעמדו לנגד עיניו של כל הנושא בתפקיד ציבורי. לצד זאת, סברנו כי נכון שנעסוק גם בגורמים נוספים, אשר בתפקודם היו, לכאורה, כשלים חמורים ובעלי נגיעה ישירה לאירוע"
הוועדה אומרת: "האחריות היא ערך יסוד בדמותו הראויה של נושא משרה ציבורית. היא אבן הראשה המחזיקה יחדיו את ערכי השירות הציבורי. התגלתה לנו תמונה עגומה בנושא הנשיאה באחריות". הוועדה מציגה את התפיסות המשפטיות המקובלות לגבי הטלת אחריות, אך מדגישה:
"אנו מתייחסים ל'אחריות' במובנה הערכי הרחב, ולא לאחריות כפי שהיא נקבעת בענף משפט זה או אחר. באחריות שאנו דנים בה מובאים בחשבון היבטים ערכיים וציבוריים. אנו סבורים בהקשר זה כי 'האתיקה חשובה יותר מן המשפט', וכי האחריות במובנה הציבורי היא כאמור ערך יסוד בהתנהלותה של חברה. גישה הבוחנת את תפקודם הכולל של נושאי משרה ציבורית רק במישור משפטי צר, משקפת דווקא חולשה של המערכת.
"...אחריות נושא משרה ציבורית נובעת מעצם הסכמתו לשאת בתפקידו. בקבלו על עצמו את הסמכויות הנובעות מהמשרה הציבורית, הרי שקיבל עימן גם את האחריות לשאת בתוצאות, החיוביות והשליליות, של פעולותיו. כמידת הסמכות והיקף השפעתה על חייהם של בני אדם, כך גם גדלה האחריות. בהעדר אחריות, לא ראוי לתת סמכות".
לא רק "סבירים" אלא גם ראויים
הוועדה מציינת, כי "אבן הבוחן המרכזית לאחריותו האישית של נושא משרה ציבורית היא השוואת תפקודו ל'נושא המשרה הציבורית הסביר'. כמו ועדות חקירה קודמות, גם אנו השתמשנו באבן בוחן זו בעת בחינת אחריותם האישית של המוזהרים. לצד זאת, אנו מוצאים להעיר כי הציפייה היא שנושאי משרה ציבורית יהיו לא רק 'סבירים' אלא שעליהם להיות ראויים לתפקיד שקיבלו על עצמם, למען יידע כל אדם בישראל כי הפקיד את ענייניו הציבוריים בידי נושאי משרה הראויים לכך".
הוועדה עומדת על חובתו של נושא משרה ציבורית לקבוע הליכים נכונים לקבלת החלטות ולכך שיוצפו בפניו הנושאים המחייבים את הכרעתו. היא מוסיפה: "קבלת החלטות ראויה מחייבת גם הליך סדור וברור של הערכת סיכונים, ובראשם סיכונים לחיי אדם. בהליך זה מאותרים הסיכונים המרכזיים, נבחנת הסתברותם ומשמעות התממשותם, ובהתאם לכך נקבעים פתרונות ודרכי התמודדות שתכליתם לצמצם את הסיכונים הנוגעים בדבר.
"הליך הערכת סיכונים וניהולם צריך לעמוד בליבת ניהול זמנו של נושא משרה ציבורית. מצופה מנושא המשרה לתת עדיפות להתמודדות עם האיומים המרכזיים, שהסתברות התרחשותם גבוהה ושהשלכותיהם הצפויות קשות במיוחד, ולהקדיש תשומת לב ראויה לכך. הליך הערכת סיכונים הוא הכרחי לשם כך ויש לקיימו מעת לעת". בנושא זה, מדגישה הוועדה, אין נושא המשרה יכול להסתפק באימוץ מדיניותם של קודמיו בלא ללמוד לעומק את הנושא.
עוד מדגישה הוועדה: "חקירתנו חשפה כשלים רבים מצידם של גורמים שונים ובמשך שנים. פירוט הממצאים מצא את מקומו בדוח. עם זאת, אין בריבוי הכשלים והגורמים המעורבים כדי למנוע בחינת אחריותו של מוזהר מסוים שמבוססת על הממצאים הקשורים אליו. הודעות האזהרה ששלחנו התייחסו לממצאים פרטניים, ולאלה בלבד. איננו מייחסים למי מן המוזהרים ממצא שחורג מתחום אחריותו, ומובן שאין אנו מייחסים לו את הצטברות הכשלים כולם. לא נדרשנו - ואי-אפשר - לקבוע מה היה משקלו המדויק של כל ממצא בהשתלשלות האירועים שהובילה לאסון".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
