הפזמונאי והשדרן יובב כץ מת בגיל 88

בין פזמוניו הידועים נמנים "בתי, את בוכה או צוחקת", "סיגל", "דניאל" ו"מלכות החרמון", שכתב לאחר שלחם במלחמת ששת הימים.

במלחמת ששת הימים לחם כמפקד סיירת ג'יפים בסיני באוגדת שרון. מיד עם סיום הקרבות ברמת הגולן במלחמת ששת הימים לאחר ששמע המילואימניק יובב כץ על כיבוש רמת הגולן על-ידי צה"ל כתב את השיר "בתי, את בוכה או צוחקת" המוכר גם כ"הילדה מגדות" והמתאר את המצב ביישובי הצפון לאחר המלחמה ואת ההקלה שחשו התושבים עם הרחקת התותחים הסורים מיישובי עמק החולה. כץ שלח את השיר לאיש קול ישראל, עזריה רפופורט, שערך והגיש את התוכנית "חוחים וחיוכים". המנהל המוסיקלי של התוכנית, דוד קריבושי, ראה את המילים והלחין אותן - והשאר היסטוריה. השיר הפך ללהיט ענק וזכה למספר ביצועים רב, ביניהם של חוה אלברשטיין ויפה ירקוני.

את השיר "מלכות החרמון" המוכר גם כ"כל המילים השמחות" הלחין אפי נצר וביצעו אותו להקת פיקוד הצפון וסולנה מוצי אביב. השיר זכה במקום הראשון במצעד השנתי של גלי צה"ל לשנת 1968 והוא מהמוכרים והמצליחים מבין שירי הלהקות הצבאיות.

במשך שנים היה יובב כץ במאי של להקות צבאיות ולהקות זמר אזרחיות של אירועים ממלכתיים ושל חגי יובל של יישובים. הוא כתב שירי זמר, וביים אירועי חג ותיאטרון בערים, בקיבוצים ובמושבים.

בשנת 1968 ביים את להקת פיקוד הדרום בתוכניתה "זמר בדרום", כתב את מערכוניה ואת חלק משיריה במסגרת זו כתב ללהקת פיקוד דרום את השיר "לאהוב את החיים" אותו ביצע סולן הלהקה דני גרנות, והלחין יאיר קלינגר.

בעקבות הצלחת שיריו של כץ פנה אליו הזמר אריס סאן שהיה בשנות ה-60' וה-70' זמר בולט בארץ, וביקש שיכתוב לו שיר. כץ נענה לבקשה וכתב לו את השיר סיגל, שגם הוא הפך ללהיט ונחשב עד היום לאחד מלהיטיו הגדולים של אריס סאן. שיר נוסף שכתב הוא "צלילי הלילה" המוכר יותר בשם "באו הצלילים" שני שירים אלה, "סיגל" ו"צלילי הלילה", הולחנו על-ידי אריס סאן ולהם ביצועים רבים.

כץ ערך והנחה תוכניות רדיו רבות מאז החל את עבודתו בקול ישראל בסוף שנות השישים, ביניהן "שנינו יחד וכל אחד לחוד" ששילבה יעוץ פסיכולוגי בשידור חי והתוכנית "יש לי חלום" ברשת א' לפתרון חלומות באמצעות פסיכולוגים, "מועדון הלילה השלישי", "אלה הם חייך" (שלימים הפכה לתוכנית הטלוויזיה "חיים שכאלה"), "בירה ומצב רוח" [ראיונות של אישים בשילוב אמנים ואנשי תרבות אורחים בהגשת יעקב אגמון], "רדיו עשרה", "קרן אור אל קרן זוית", "מה דעתך", "גל לסטודנט" ו"בין שישי לשבת" בהנחיית יצחק לבני.

בשנת 1975 קיבל כץ חופשה ללא תשלום מרשות השידור למשך שנתיים וחצי, ויצא עם משפחתו לשליחות מטעם תנועת הנוער והחלוץ בניו-זילנד, ולאחר סיום שליחותו בסוף 1977 שב ארצה וחזר לעבודה בקול ישראל.

הוא לא הסתפק בשידורים, והלך ללמוד במסגרת אוניברסיטת תל אביב, הוא הוסמך כמגשר.

ב-2001 פרש לגמלאות מרשות השידור, אך התבקש להמשיך ולשדר את תוכנותיו - "שנינו יחד וכל אחד לחוד" ו"מועדון הלילה השלישי" כגמלאי והתוכניות שודרו עוד במשך מספר שנים.

כץ נולד בקיבוץ נען בשנת 1936. לציפורה ופרץ כץ, שעלו לארץ מגרמניה בתחילת שנות ה-30 והיו ממייסדי הקיבוץ. מאז שהיה ילד, כך סיפר, היה חלומו לעסוק בתיאטרון.

הוא שירת כקצין בחיל השריון. בהמשך עבר לחבל הבשור ומשם לאילת בה הקים להקות בידור שאת תוכניותיהן גם ביים.

בקיץ 1954 התגייס לצה"ל לחיל השריון ולחם כקצין במבצע קדש. השתחרר משירותו הצבאי בשנת 1957, נשא לאישה את כרמית, אותה הכיר במהלך השירות. לאחר נישואיו התגורר בקיבוץ, עבד בענף הפלחה והיה פעיל בחיי התרבות.

בשנת 1961 בגיל 25 לאחר שכנראה הבין שבמסגרת הקיבוץ לא יוכל לממש את חלומו ללמוד ולעסוק בתיאטרון ואולי גם בשל סיבות אחרות, עזב עם משפחתו את הקיבוץ. כשנודע לו כי באילת מחפשים מעין רכז תרבות במאי וכותב שיביים הצגות עם ילדים, נוער ובוגרים, הציע עצמו והתקבל, ועבר להתגורר באילת עם רעייתו וילדתם התינוקת. בשנים 1964-1963 ניהל וביים את "להקת אילת" ולהקות זמר ומשחק נוספות בעיר וכתב להן תוכניות ומערכונים. הלהקות הללו הופיעו בניהולו הן בחגיגות אילת ה-14 במרס 1963 והן בחגיגות אילת ה-15 בפברואר 1964.

לאחר כשנתיים באילת בשנת 1965 עבר עם משפחתו לראשון לציון, שבה התגורר מרבית חייו, החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב בחוגים לתיאטרון ופילוסופיה ופעל כבמאי בתיאטרון הקהילתי.

ב-1986 העניק לו יו"ר הכנסת דאז שלמה הלל את פרס זיו לעיתונאים על תוכנית הרדיו "קשר לילי". על תוכניתו "שנינו יחד וכל אחד לחוד" הוענקו לו פרס הסובלנות ב-1989 ופרס תפוח הזהב של רשות השידור ב-1990.

כץ הניח אחריו את אלמנתו כרמית (מיתי) מורה ומטפלת באמנות, שתי בנות, שישה נכדים וחמישה נינים.