אורלי אינס, שעמדה מאחורי התוכנית "עיר ללא אלימות", מערערת (4.9.24) לבית המשפט העליון על דחיית רוב תביעתה נגד המשרד לביטחון לאומי. אינס תבעה 10 מיליון שקל בטענה להפרת זכויותיה בתוכנית, אך בית המשפט המחוזי מרכז (השופט
ארז יקואל) פסק לה בחודש מאי פיצוי של 200,000 שקל.
אינס שימשה כיועצת למשרד לביטחון פנים בשנים 2011-2007 וגיבשה את התוכנית שנועדה להיאבק באלימות במישור העירוני. אינס הועסקה כיועצת ללא מכרז כאשר התוכנית הופעלה ב-67 רשויות מקומיות עד סוף 2011, כאשר ההתקשרות הסתיימה בשל חילוקי דעות בין הצדדים; היא קיבלה לאורך התקופה 2 מיליון שקל.
בתביעתה טענה אינס, כי התוכנית כללה 71 יצירות שכתבה לפני ההתקשרות עם המשרד ושהזכויות בהן שייכות לה, אך מאז 2011 המשרד משתמש בהן כאילו היו רכושו-שלו. המשרד מפרסם אותן באתר שלו, מעביר אותן לרשויות המקומיות ומאפשר להן לעשות בתוכניות שימוש בלתי מוגבל, טענה. המשרד טען, כי לא מדובר ביצירות המוגנות בזכויות יוצרים, ובכל מקרה - הזכויות בהן שייכות לו.
יקואל דחה את התביעה בקובעו, כי המשרד אומנם השתמש ביצירות שהזכויות בהן שייכות לאינס, אך שימוש זה מותר על-פי ההסכם ביניהן. לכל הפחות, הוסיף, מדובר ב"מפר תמים" המוגן על-פי החוק. החוזה העניק למשרד את הזכות להשתמש בצורה בלתי מוגבלת ב"תוצרי הייעוץ", דהיינו טקסטים שנכתבו אגב הייעוץ שהעניקה לו אינס.
אמנם רוב הטקסטים נכתבו לפני ההתקשרות החוזית הרשמית, אך באותה עת כבר ייעצה אינס למשרד. יקואל דחה את טענתה, לפיה מאחר שבאותה עת לא קיבלה תשלום - התוצרים שייכים לה. "מדובר בטענה שהועלתה בדיעבד ויש בה משום התנהלות שאינה מקובלת", הוא אומר. אינס בחרה מסיבותיה שלא לקבל תשלום במשך שמונה חודשים, ואינה יכולה לטעון כעת שהמשרד אינו רשאי להשתמש בתכנים שיצרה עבורה באותה תקופה. אם הועתקו יצירות מהתקופה שלפני הקשר בין הצדדים, הרי שהן התערבבו בתכנים שנוצרו בזמן הקשר ולכן מדובר ב"מפר תמים".
יקואל קיבל את התביעה רק לגבי הפרת הזכות המוסרית של אינס - דהיינו, זכותה ששמה יופיע לצד היצירות פרי עטה - בחלקים מטקסטים מסוימים שהעתיקו גורמים מטעם המשרד ושם הופיעו שמותיהם של עובדים כמי שכתבו אותם. על הפרה זו, כאמור, הוא פסק לה פיצוי של 200,000 שקל; יקואל לא פסק הוצאות לאף אחד מן הצדדים.
בערעור טוענת אינס, כי יקואל טעה בפרשנותו לחוזה בינה לבין המשרד ובעיקר למילים "תוצרי הייעוץ", פרשנות שלדבריה סותרת את כוונת הצדדים ואשר אפילו המדינה לא העלתה אותה. מדובר בסעיף סטנדרטי, אשר לא כוון למצב המיוחד בו הייתה לה ציפייה לעמוד בראש הגוף שינהל את התוכנית שגיבשה - ובשל כך הסכימה שהמדינה תשתמש ביצירותיה המוגנות. עוד היא אומרת, שכאשר קיבל המשרד פטור ממכרז להתקשרות עימה - היה זה בין היתר לאחר שציין במפורש, כי היא "מחזיקה בזכויות יוצרים ביחס למודל התוכנית". הערעור הוגש באמצעות עו"ד יובל נחמני.
