בג"צ דחה (יום ב', 19.7.04) את בקשת המדינה לקיים דיון נוסף בפסיקתו ש"הכשירה" את תארי שלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל.
כזכור, פסק הדין ניתן בחודש מרס השנה בעתירה שהגישו כ-400 עותרים, בהם שוטרים רבים וחיילים, ובו נקבע כי תארים של בוגרי שולחת לטביה יוכרו על-ידי המדינה, אלא אם יימצאו, במקרה ספציפי, ראיות משכנעות לכך שהתואר הושג במירמה [על הרקע ועל ההחלטה המלאה - ראו בהמשך].
משמעות ההחלטה היא, כי המדינה תמשיך להעניק הטבות שכר לאלפי בוגרי האוניברסיטה שהוכרזה כ"פיקטיבית", למרות שהוחלט לפסול את 'אישור השקילות', בעקבות חקירת המשטרה בנושא. בין בוגרי לטביה מצויים אלפי עובדי מדינה, שוטרים ואנשי צבא - וגם כמה שמות מפורסמים: ניצב בדימוס אליק רון, לשעבר מפקד המחוז הצפוני של המשטרה, שתיק החקירה נגדו בפרשה נסגר לפני כחודש וחצי מחוסר ראיות; וכן מזכ"ל הסתדרות המורים אברהם בן-שבת וסגנו אורי גרומן, נגדם הוגשו כתבי אישום בפרשה.
המדינה: פסק הדין קבע הלכות חדשות בכמה תחומים
המדינה ביקשה לקיים דיון נוסף בפסיקה, בהרכב מורחב של שופטים, בטענה שמדובר ב"הלכה" חדשה של בית המשפט העליון בכמה תחומים. מנהלת המחלקה לסכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה, עו"ד נורית אלשטיין, שייצגה את המדינה, טענה כי פסק הדין קבע הלכה חדשה המנוגדת לחוק המל"ג ולתכליתו. בכך נפגעות, לדידם של המבקשים, אכיפת חוק המל"ג וההשכלה הגבוהה בישראל.
כן נטען, כי פסק הדין יצר פגיעה ביחסי העבודה הקיבוציים במשק, בהטילו על המעסיק הציבורי חובה מול עובדיו הסותרת את ההלכות המשפטיות ביחס למהות יחסי העבודה הקיבוציים וחותרת תחתם. המדינה אף העלתה טענה המתייחסת הן להיקף חובת השימוע המוטלת על המעסיק הציבורי והן למהותה. לדבריה, בג"צ קבע בפסק דינו הלכה חדשה וקשה גם בעניין זה, ובשל חשיבותה הציבורית של סוגיית השימוע וקשיותה של ההלכה, מוצדק להעמידה במבחן נוסף.
לבסוף העלתה המדינה טענות המתייחסות לאופן בדיקתו של בג"צ את סבירותה של החלטת רשות ציבורית, ומידתיותה. המדינה טענה, כי השופטים בדקו את ההחלטה תוך סטייה מהלכות משפטיות קיימות ומוצקות שנתגבשו במהלך השנים לגבי דרך בחינתן של החלטות רשות ציבורית.
חשין: לא נפסקה כל הלכה הראויה לדיון נוסף
ואולם, השופט מישאל חשין דחה את הבקשה לדיון נוסף, וקבע כי "בית המשפט לא פסק הלכה משפטית הנמנית עם אותן הלכות משפטיות הראויות כי תידונה בדיון נוסף".
חשין ציין, כי הוא "מבין לרֵעה של המדינה ולרוגזם של עובדי המדינה העותרים לפניי - בראשם הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר - על הכשל, שמא אומר: הכשלים, שנתגלו בפעילותם של מוסדות המדינה בענייננו. ואולם כשלים אלה אין בהם כדי להצדיק הליך של דיון נוסף".
חשין עוקץ את נציגי המדינה
חשין עקץ את נציגי המדינה, באומרו כי "המדינה מנסה כיכולתה וככוחה - בכישרון לא מעט, נודה - לטעון מחדש את טיעוניה בבג"צ תוך שהיא מַעֲטָה עליהם אדרת של טיעון הראוי לעתירה לדיון נוסף. ולא זה הדרך".
חשין חזר על קביעת השופטים בדיון הראשון: "הבוגרים מוחזקים כמי שקיבלו תואר תקין וזכאים הם לזכויות מכוחו אלא אם הוכח אחרת. אמת, מתעורר חשש כי חלק מן הבוגרים רכש תואר בתרמית - ומבוגרים אלה יש אמנם לשלול את זכויותיהם - אולם חשש זה כשלעצמו אינו מצדיק שלילת הזכויות מכלל הבוגרים. עקרון המידתיות הוא המורה אותנו כי הדרך בה נהגה המדינה - דרך שלילתן הגורפת של זכויות - אינה דרך מידתית, וכי הפתרון הראוי הוא בעריכת שימוע נפרד לכל בוגר ובוגר - לבירור אם קיבל תואר כדין או שמא רכש אותו בתרמית".
בית המשפט הסיק את מסקנותיו "בלא שנדרשו כלל ניתוח ופירוש הוראות חוק - לא חוק המל"ג ולא בכלל - וממילא מבלי שנקבעו הלכות משפטיות חדשות כלשהן".
"אני מודע, כמובן, להשלכותיו הכלכליות והאופרטיביות של פסק הדין - ואלו אינן קלות - ואולם בית המשפט הכריע בשלושה כפי שהכריע ולא נמצא לי טעם טוב כי נוסיף ונדון בעניין בהרכב מורחב ומה הלכות משפטיות נדון בהן באותו הרכב. אולי כדאי בכל זאת שבעלי הסמכות ישמעו לעצות שיעץ להם בית המשפט בפסק הדין", ציין חשין.
אלפי עובדי מדינה נהנים מהטבות שכר
לפסק הדין ישנה, כאמור, השפעה על אלפי עובדי מדינה. מדינת ישראל, על זרועותיה השונות - לרבות צה"ל, משטרה ושב"ס, נוהגת להקנות לעובדיה המחזיקים בתארים אקדמיים הטבות שונות - הטבות ממון והטבות אחרות. במטרה להיטיב עם העובדים, הסכימה המדינה כי גם תארים אקדמיים שניתנו מטעם מוסדות אקדמיים זרים יזכו באותן הטבות, ובלבד שהעובד יקבל אישורה של ועדה מיוחדת המכונה 'ועדת שקילות'.
ועדה זו בוחנת את טיב המוסד האקדמי שהיקנה את התואר, את זכותו של העובד לקבל תואר מאותו מוסד, ומאשרת היא כי התואר ראוי לו שיזכה את העובד בקבלת ההטבות. הפניה לוועדת השקילות היא אינדיווידואלית: כל עובד פונה לוועדה בנפרד ומציג את התואר שרכש ואת המוסד בו למד.
אחד מאותם מוסדות זרים שזכה להכרתה של 'ועדת השקילות' היה נציגות אוניברסיטת לטביה שנפתחה בישראל בשנת 1996, ואיפשרה לבוגריה לקבל תואר אקדמי של האוניברסיטה בדרך של למידה מרחוק (בדומה לאוניברסיטה הפתוחה). ואמנם, התארים שרכשו בוגרי הנציגות - כ-6,500 שוטרים, סוהרים, חיילי צה"ל ועובדי מדינה - זכו, על דרך הכלל, לאישור ועדת השקילות, והבוגרים קיבלו אותן הטבות הנובעות מן התארים.
כך היה, כאמור, עד לשנת 2001 בה נפתחה חקירת המשטרה, שהעלתה בין היתר כי מקצת מן התארים הושגו בתרמית או נקנו בכסף. נוכח הממצאים, החליטה המדינה לשלול את אישור השקילות מכל מי שקיבל תואר בשלוחה זו, החלטה שמשמעותה שלילת הטבות השכר. כן נקבע, כי בוגר הנציגות לא ייחשב כבעל תואר אקדמי לעניין עמידה בתנאי מכרז בשירות המדינה הדורש השכלה אקדמית.
לבוגרים ניתנו 3 חלופות
נציב שירות המדינה והממונה על השכר באוצר החליטו עוד, כי בפני בוגרים שאין לגביהם ראיות על-כך שהשיגו את התואר בדרך בלתי חוקית או בלתי כשרה, יעמדו 3 חלופות. האפשרות הראשונה היא עמידה בבחינה בתחום הלימודים שנלמד בנציגות והצלחה בה, כתנאי להמשך קבלת הטבות השכר. עם זאת, הבוגרים לא יזכו באישור שקילות, המקנה זכויות גם במסגרת קידום בתפקיד ובמסגרת עמידה במכרזים.
האפשרות השנייה היתה תשלום סכום חד-פעמי על-ידי המדינה לבוגר בגובה 100% משכר הלימוד השנתי הנהוג באוניברסיטאות, עבור כל שנת לימוד אקדמית שנלמדה על-ידי הבוגר או בגובה שכר הלימוד החלקי ששילם הסטודנט בניכוי הטבות השכר שקיבל ממעסיקו.
האפשרות השלישית היתה תוספת שכר אישית בשווי 20% מהתוספת לה היה זכאי כל בוגר במועד קבלת התואר, אילו היה התואר שקול לתואר ישראלי מוכר או 2% מהשכר לשעה לו זכאי הבוגר באותו מועד - הגבוה מבין השניים. התנאי למימוש כל אחת מהחלופות הוא חתימה על כתב ויתור על כל זכות או טענה כלפי מי מרשויות המדינה. האפשרות למימוש החלופות השנייה והשלישית עומדת גם למי שניגש למבחן ונכשל בו.
דנג"צ 3353/04 הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר ואח' נ' הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר ואח'