הסוד שעל פרק היד: השעון החכם מפענח את בריאות הנפש

מחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת ייל מציג פריצת דרך אפשרית באבחון וטיפול בהפרעות פסיכיאטריות. במקום להסתמך רק על דיווחים קליניים, המחקר מציע שימוש בנתונים רציפים הנאספים ממכשירים לבישים כמו שעונים חכמים, כדי להשיג הבנה מעמיקה ומדויקת יותר של מחלות מוח והתנהגות.

המחקר, שפורסם בכתב העת "Cell", ניתח נתונים שנאספו משעונים חכמים של למעלה מ-5,000 בני נוער בבני 9 עד 14. החוקרים, בהובלת פרופסור מארק גרסטיין, הצליחו לאמן מודלי בינה מלאכותית (AI) לחזות האם לנבדקים יש הפרעות פסיכיאטריות שונות, ואף לקשר בין הנתונים הגופניים לגורמים גנטיים.

"בפסיכיאטריה המסורתית, רופא מעריך תסמינים ומאבחן מחלה, אך במחקר זה התמקדנו בעיבוד נתוני המכשיר הלביש באופן משמעותי, שיוכל לשמש גם לחיזוי מקיף של מחלות וגם לחיבור טוב יותר לגורמים גנטיים בסיסיים", אמר פרופ' גרסטיין.

"פנוטיפ דיגיטלי" - גישה חדשה לאבחון

החוקרים טוענים כי הנתונים הנאספים מהשעון החכם, הכוללים דופק, הוצאה קלורית, פעילות גופנית, מספר צעדים ואיכות שינה, יכולים לשמש כ"פנוטיפ דיגיטלי". מונח זה מתייחס למאפיינים הניתנים למדידה ולמעקב באמצעות כלים דיגיטליים, והוא יכול לגשר על הפער שבין מחלה לגנטיקה.

באמצעות עיבוד הנתונים הדינמיים, הצליחו החוקרים לאמן את מודלי ה-AI לזהות במדויק הפרעות כמו הפרעת קשב וריכוז (ADHD) וחרדה. הממצאים הראו כי דופק היה המדד החשוב ביותר לחיזוי ADHD, בעוד שאיכות השינה הייתה משמעותית יותר לזיהוי חרדה.

ד"ר בורטריצ'ה בורסרי, אחת ממובילות המחקר, ציינה כי גישה זו עשויה לסייע בעתיד להבחין בין תתי-סוגים של מחלות, למשל בין צורות שונות של ADHD, מה שיכול להשפיע על התאמת הטיפול התרופתי.

קישור בין נתונים גופניים לגנטיקה

נקודת מפתח נוספת במחקר היא היכולת לקשר בין הנתונים הגופניים לגורמים גנטיים. כאשר החוקרים השוו את הנתונים הגנטיים של נבדקים בריאים לאלו של אנשים עם ADHD, הם זיהו 37 גנים הקשורים להפרעה. לעומת זאת, ניתוח מסורתי של גנטיקה בלבד לא הצליח לזהות קשרים אלה, מה שמדגיש את היתרון הייחודי של השימוש בנתונים רציפים מהשעון החכם.

החוקרים מאמינים כי גישה זו יכולה להוות מודל לא רק עבור הפרעות פסיכיאטריות, אלא גם עבור מחלות נירולוגיות ומחלות ניווניות עצביות. "שיטה כזו מבטיחה רבות בטיפול באתגרים ארוכי השנים של הפסיכיאטריה ועשויה לשנות בסופו של דבר את האופן שבו אנו מבינים את הגנטיקה ואת מבנה הסימפטומים של הפרעות פסיכיאטריות", סיכם ד"ר וולטר רוברטס, שותף בכיר במחקר.