דניס רוס: אם טראמפ רוצה עסקה ופרס נובל - שיפעיל לחץ מירבי על נתניהו

אם דונלד טראמפ באמת רוצה להציג יום חדש בעזה – עליו להפעיל על בנימין נתניהו את כל אמצעי הלחץ שברשותו. כך סבור דניס רוס, שהיה יועץ מיוחד לענייני המזרח התיכון לנשיא ברק אובמה ומוותיקי הדיפלומטים האמריקנים באיזור, במאמר בוושינגטון פוסט לקראת פגישת טראמפ-נתניהו (29.9.25).

ייתכן שהכל מיועד לכך שנתניהו יוכל לומר לשותפיו הקואליציוניים, שאינו יכול להמרות את פיו של טראמפ אחרי כל מה שהלה עשה לטובת ישראל, במיוחד ההתקפה על אירן, ולהחיל ריבונות ביהודה ושומרון. אבל האם זה יספיק לגבי עזה?

תוכניתו של טראמפ מבוססת בעיקרה על זו של טוני בלייר וג'ארד קושנר: ממשל זמני בראשות מועצת מומחים איזוריים ובינלאומיים וטכנוקרטים פלשתינים, שתפקח על השרים. הללו יופקדו על צורכי היום-יום – בריאות, מים, חשמל, סיוע, כספים ושיקום – ועל שמירת הסדר. הנוסחה כוללת גם את בנייתה מחדש של הרצועה בתמורה לפירוזה. התוכנית יוצרת חלופה לחמאס, כרצונו של נתניהו – שבניגוד לכמה משריו הצהיר שאינו רוצה להתיישב מחדש ברצועה.

עם זאת, מזכיר רוס, נתניהו אמר במפורש שלעולם לא תקום מדינה פלשתינית – ותוכנית טראמפ פתוחה בבירור לאפשרות כזאת. נתניהו גם שואף להכריז על "ניצחון מוחלט" על חמאס – דהיינו השמדת הארגון; תוכנית טראמפ אינה מספקת זאת, ושום תוכנית אינה יכולה לספק זאת.

מבחינת חמאס, כניעה לישראל תהיה בגידה באידיאולוגיה של התנגדות ומות קדושים; מנהיגיו מוכנים להפוך את תושבי עזה לקדושים כאלה, כמובן בלי לשאול אותם. אבל חמאס עשוי להתייחס לתוכנית לא כתבוסה, במיוחד משום שיוכל לטעון שהשיג את שחרורם של אלפי אסירים. מנהיגיו עשויים להגיע למסקנה, שעם הזמן יוכלו להתאושש תחת השלטון החדש בעזה.

זהו חשש מוצדק של נתניהו, סבור רוס. הוא עשוי לטעון, שישראל אינה יכולה לסגת בטרם חמאס פורק לחלוטין מנשקו, והתוכנית מבוססת על פירוק לאורך זמן והדבר יצריך מאמץ ניכר. מנהיגי חמאס ימשיכו להכריז שלא יתפרקו מנשקם, אבל הרצועה לא תשוקם בלי זה; איש לא ישקיע בה אם חמאס עלול להצית מלחמה חדשה.

האם חמאס, שאיבד את רוב אנשיו ותשתיתו, יוכל להתנגד לממשל בהנהגה ערבית שישים קץ לסבל? נתניהו וסביבתו סבורים שרק ישראל יכולה להילחם בחמאס, אך הם מתעלמים מהמציאות: חמאס עודנו מהווה איום על האוכלוסייה המקומית, כי צה"ל אינו אמור להגן עליה. כוח ערבי לא יוסמך להרוג את אנשי חמאס, אבל כן יוסמך להגן על התושבים.

כאן עשוי להיות טמון ההבדל הגדול, לדעת רוס: אם התושבים ישוחררו מהפחד ויראו את הפוטנציאל לחלופה אמיתית, סביר להניח שתהיה התנגדות עממית לחמאס, אשר תעלה דרמטית את מחיר התנגדותו של הארגון לתוכנית. לשם כך, צריכה להיות מחויבות אמיתית של הממשל הזמני ליישום הפירוק מנשק; לא יהיה די בקריצה ובהנהון. דרושה גם מחויבות דומה, עם מכניזם אמיתי, להפסקת ההברחות בהן השתמש חמאס לחימוש ולכריית המנהרות.

טראמפ יהיה שחקן מרכזי. הוא יהיה חייב לתמוך בממשל הזמני, כדי להבטיח שהפירוק מנשק אכן מבוצע, ולתמוך בתגובתה של ישראל אם חמאס יתחיל לצוץ מחדש. אבל תחילה, עליו לעמוד על כך שממשלת נתניהו תסיים את המלחמה ותיסוג מהרצועה. הפגישה הערב לא תספיק לשם כך. נתניהו הוא אומן בהסכמה ולאחר מכן בהצגת תנאים שמעכבים או ממסמסים את היישום. אבל אם טראמפ ינצל את מנופי הלחץ שלו על נתניהו והערבים, הוא עשוי לקבל את פרס נובל לשלום בו הוא כה חושק.