הריבית נשארת על 4.5% - בנק ישראל מעלה אינפלציה וחותך צמיחה ל-2.5%

הוועדה המוניטרית הותירה (29.9.25) את ריבית בנק ישראל ללא שינוי - 4.5%. ההכרעה, ה־14 ברציפות, הוסברה בעיקר בסיכוני האינפלציה ובאי־הוודאות שנגזרת מהמשך הלחימה ומסנטימנט בין־לאומי מחמיר כלפי ישראל. במקביל עודכנה תחזית האינפלציה לשנת 2025 ל־3% - בקצה העליון של היעד - והתחזית לצמיחה נחתכה בחדות ל־2.5% בלבד. המסר: אין יישור קו אוטומטי עם הפחתת הריבית בארה"ב, כל עוד תנאי המשק המקומי אינם מצדיקים זאת.

בנק ישראל מבהיר כי בשבועות הקרובים האינפלציה עשויה לשהות סביב ואף מעל גבול היעד, בעיקר בשל שוק עבודה הדוק, דביקות בסעיפי שירותים ובפרט בדיור, והיצעים מוגבלים בענפים מסוימים. לפי התחזית, התמתנות ברורה יותר תגיע בתחילת 2026, בהנחה של דעיכת הלחימה והתרופפות מגבלות ההיצע.

ברקע זה, חטיבת המחקר מעדכנת מסלול: צמיחה של 2.5% השנה ו־4.7% ב־2026; גרעון של 5.1% ב־2025 ו־4.3% ב־2026; יחס חוב־תוצר סביב 71%. תוואי הריבית החזוי - אם התנאים יאפשרו - יורד בהדרגה לרמה של כ־3.75% בעוד כשנה.

מה השתנה מאז יולי - ולמה לא להפחית עכשיו

לעומת תחזית יולי, בנק ישראל מעלה את האינפלציה ל־2025 ב־0.4 נקודת אחוז ל־3% ומנמיך את הצמיחה מ־3.3% ל־2.5%. הנימוק המרכזי: התמשכות המלחמה, גיוסי מילואים ומחסור בעובדים לא־ישראלים שמצמצמים היצע ומחזקים לחצי מחירים. הנגיד הדגיש כי הורדת מיסים בלי הורדת ריבית עלולה לעבוד נגד היעד: "זה כמו לשתות אספרסו אחרי כדור שינה".

בשווקים ובבבתי ההשקעות העריכו אומנם חלק מן האנליסטים כי יגיע קיצור דרך להפחתה, אך טענת הרוב - לנוכח אינפלציה דביקה ושדה גיאופוליטי תנודתי - הייתה להמתין. גם בסקר בינלאומי בימים שלפני ההחלטה רוב הכלכלנים העריכו הותרה ללא שינוי, וחלקם דחו את תחילת ההפחתות לתחילת 2026.

תנאי סף להפחתה - ומה עלול לשנות את התוואי

הקו שמשרטט הבנק פשוט: הפחתות יגיעו רק עם התכנסות עקבית של האינפלציה ליעד, יציבות בשווקים הפיננסיים ומדיניות תקציבית אחראית. מנגד, התארכות הלחימה, הידרדרות בסנטימנט כלפי ישראל או לחץ ביקושים חד לאחר הפסקת אש - כולם עלולים לעכב את ירידת האינפלציה ולדחות את ההקלה המוניטרית.

בית - אשראי - שוק עבודה

מחירי הדירות ממשיכים להתקרר על-רקע פעילות עסקות נמוכה ומלאי לא־מכור עולה, אך שירותי הדיור במדד נעים בקצב שנתי גבוה יחסית; האשראי העסקי והפרטי צומח, ושיעורי פיגורים נותרים נמוכים; שוק העבודה הדוק - יחס משרות פנויות/מובטלים גבוה ושכר בענפים לחוצים - ומוסיף לחץ אינפלציוני. המסקנה המוניטרית: אין סימני רפיון מספיקים כדי להקדים תרופה להפחתה.