בית המשפט העליון צפוי להגביר עוד יותר את כוחו של טראמפ

הביטוי "איזונים ובלמים" אינו מופיע בחוקת ארה"ב, אך הוא מיסודות הממשל שלה. שתי המילים הללו מזכירות שיש לה גם חוקה בלתי כתובה של אמונות, התנהגות ותקדימים משפטיים, ומסבירות כיצד הרשויות מתחרות על הכוח – שכן שאפנות צריכה להתייצב מול שאפתנות. השאלה הניצבת בפני בית המשפט העליון בשנת המשפט שהחלה השבוע, אומר אקונומיסט, היא כמה שאפנות יש לשופטיו.

במאה האחרונה צברו הנשיאים כוח בעוד הקונגרס סר הצידה. שופטי העליון יישרו קו, תוך שהם משכתבים את החוקה הבלתי-כתובה. גישה זו הייתה נחוצה, בשל הקיטוב הגובר, אבל דונלד טראמפ מנצל אותה לרעה. ממשלו משלב את התפיסה ולפיה הנשיא צריך להיות בעל כוח בלתי מוגבל עם שיטה בה הוא נראה ככזה: למתוח את סמכויותיו עד הקצה, בלא להמתין לתגובת בתי המשפט. כאשר הם נכנסים לתמונה, הממשל יציית לחוק (לפחות אם ההוראה באה מבית המשפט העליון) וינסה כיוון אחר. זו אינה הפרה גלויה, אך גם לא התנהגות ראויה.

מבחינת בית המשפט העליון, מדובר בהתחבטות. תפקידו הראשון הוא להגדיר את החוק, אך הוא גם גוף פוליטי שחבריו תמיד מביאים בחשבון את הפוליטיקה בהכרעותיהם. הנשיא ג'ון רוברטס לכוד בין רצונו למנוע מבית המשפט להיראות כגוף פוליטי נוסף, לבין הימנעות מעימות ישיר עם הממשל בו הוא עלול להפסיד. נכון לעכשיו – בגלל צירוף מקרים, אידיאולוגיה או פרגמטיזם - השאיפה לרצות את טראמפ היא הגוברת.

הדבר נכון במיוחד בפסק הדין שהרחיב את גבולות חסינותו של הנשיא הרבה מעבר לציפיות. זה נכון גם בהימנעות מהוצאת צווי ביניים שיקפיאו את פעולות הממשל עד להכרעה בהליכים נגדן. נראה ששנת המשפט הנוכחית תרחיב עוד יותר את כוחו של הנשיא, צופה אקונומיסט.

שלושה תיקים יכריעו מהי המגמה. הראשון: האם הנשיא יכול לפטר את עובדיהן של רשויות ממשל עצמאיות. נראה שבית המשפט יענה בחיוב, ויציין שהפדרל ריזרב הוא יוצא מכלל זה. מדובר בהיפוך של ההלכה משנות ה-1930, כאשר העליון פסק נגד פרנקלין רוזוולט רב-העוצמה. השני: האם ניתן למנוע אזרחות ממי שנולדו בארה"ב למסתננים. נראה שכאן הפסיקה תהיה נגד טראמפ. ולבסוף: האם טראמפ יכול להשתמש בחוקים משנות ה-1970, שכלל אינם כוללים את המילה "מכס", כדי להטיל מכסים; ההנחה היא שהתשובה תהיה חיובית.

תיקים אלו אינם מבשרים את קיצה של הרפובליקה האמריקנית והחלפתה במונרכיה נבחרת. תומכיו של בית המשפט יוכלו לטעון, כי נסיגתו כעת תאפשר לשופטים לעמוד איתנים כאשר באמת יהיה צורך בכך. אולי. אבל בית המשפט עולה על נתיב המעניק לנשיא תאב כוח את רוב מבוקשו. אם ימשיך לוותר, בסופה של כהונת טראמפ תיראה החוקה שונה לחלוטין.