מנהיגת האופוזיציה בוונצואלה זכתה בפרס נובל לשלום לשנת 2025

פרס נובל לשלום לשנת 2025 הוענק (10.10.25) למריה מצ'אדו, על פעילותה לקידום זכויות דמוקרטיות בוונצואלה ועל מאבקה להשיג מעבר בדרכי שלום מרודנות לדמוקרטיה. מצ'אדו מובילה מזה 20 שנה את האופוזיציה לנשיא ניקולס מדורו. "היא אחת הדוגמאות היוצאות דופן ביותר לאומץ אזרחי בדרום אמריקה בעידן המודרני", אומרת ועדת פרס נובל הנורבגית. "כאשר הדמוקרטיה מצויה באיום, חשוב יותר מכל להגן על יסודותיה".

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, ניהל בחודשים האחרונים קמפיין חסר תקדים לקבלת הפרס - אך לא רק שלא זכה בו, אלא שנימוקי הוועדה אף נראים כמרמזים להתנהלותו בתוך ארה"ב, שבעיני רבים מאיימת על הדמוקרטיה בה. יו"ר הוועדה, יורגן פרידנס, התייחס לכך בתשובה לשאלה: "לאורך כל השנים דחינו כל סוג של לחצים. ההחלטות שלנו מבוססות אך ורק על מעשים ועל העקרונות שקבע אלפרד נובל".

מצ'אדו הייתה מועמדת האופוזיציה בבחירות לנשיאות אשתקד, אך משטרו של מדורו מנע את התמודדותה ולאחר מכן פברק את התוצאות לטובתו. "הדמוקרטיה היא תנאי לשלום, אבל אנחנו חיים בעולם בו הדמוקרטיה נמצאת בנסיגה, כאשר יותר ויותר משטרים מדכאים אותה, כולאים מתנגדים, משתיקים אופוזיציה וגולשים לסמכותנות", אומרת הוועדה. היא מציינת, כי מצ'אדו נאלצה לרדת למחתרת בשל האיומים על חייה, אך בחרה להישאר בוונצואלה. "הדמוקרטיה תלויה באנשים שמסרבים לשתוק ומעזים לצעוד קדימה, ומזכירים לנו שאין לקחת אותה כמובנת מאליה".

רק 15 זוכות עד כה

הפרס מוענק מאז 1901, כאחד מחמשת הפרסים שייסד בצוואתו אלפרד נובל, ממציא הדינמיט (לצד רפואה, פיזיקה, כימיה וספרות; פרס נובל לכלכלה הוא למעשה פרס נפרד שמעניק הבנק המרכזי של שבדיה). זהו הפרס היחיד המוכרז ומוענק באוסלו בירת נורבגיה, ולא בשבדיה (מולדתו של נובל), שכן למדינה זו - בניגוד לשכנתה - לא הייתה מסורת מלחמתית בעת מותו של נובל (מאז היא נלחמה נגד גרמניה הנאצית).

הפרס ניתן לאישים או לארגונים שפעלו למען השלום והתגברו על מעגלי אלימות, עימותים, או דיכוי באמצעות הנהגה מוסרית; למנהיגי מדינות שנטשו את דרך המלחמה והחליפו אותה במו"מ במטרה להגיע לשלום; או למי שפעלו למען מטרות הומניטריות כמו זכויות האדם ומודעות סביבתית. המועד האחרון להגשת מועמדות הוא 31 בינואר. הזוכים נבחרים בידי ועדה בת חמישה חברים שממנה הפרלמנט הנורבגי, ודיוניה סודיים לחלוטין; עד היום לא הדלפות מתוכה.

הפרס לא הוענק בשנות מלחמת העולם הראשונה (1916-1914 ו-1918) ובשנות מלחמת העולם השנייה (1943-1939), כמו גם בשנים 1928, 1948, 1955, 1956, 1966, 1967 ו-1972. שיאן הזכיות הוא הצלב האדום (1917, 1944 ו-1963), וזאת לצד היותו של מייסד הארגון, ז'אן אנרי דנאן, אחד משני הזוכים הראשונים בפרס. לאורך השנים זכו בפרס גם ארגונים ופעילים נגד נשק גרעיני, האו"ם וגופים המסונפים אליו (כגון יוניצ"ף, כוחות השלום ותוכנית המזון) וגופים ואישים הפועלים בתחום שינויי האקלים.

בסך-הכל זכו בפרס קרוב ל-150 אישים וארגונים, ובהם רק 15 נשים - רובן בעשור האחרון. שלושה ישראלים זכו עד כה בפרס: מנחם בגין (יחד עם אנואר סאדאת) על הסכם השלום בין ישראל למצרים, ויצחק רבין ושמעון פרס (יחד עם יאסר ערפאת) על הסכמי אוסלו. ארבעה מנשיאי ארה"ב זכו בפרס: תיאודור רוזוולט, וודרו וילסון, ג'ימי קרטר וברק אובמה. עוד זכו בפרס אישים שבלטו בפעילותם ההומניטרית ובהם אלי ויזל, אימא תרזה והדלאי לאמה.

טראמפ ניהל כאמור בחודשים האחרונים קמפיין גלוי וחסר תקדים במאמץ לזכות השנה בפרס, בטענה שהביא לסיומן שבע מלחמות - טענה שאין לה בסיס עובדתי ברוב המקרים. גם המאמץ שלו להביא להסכם בין ישראל לחמאס עוד השבוע נקשר בחלקו למאמץ זה, אם כי קרוב לוודאי שההחלטה על הזוכה כבר התקבלה לפני שבועות רבים. רוב ההמלצות על טראמפ כמועמד לפרס, כולל זו של בנימין נתניהו, הוגשו לאחר המועד האחרון (31 בינואר), אך פורמלית הוא מועמד שכן המלצה אחת הוגשה עוד לפני כן וזאת בשל תרומתו להסכמי אברהם בשנת 2020.