63% מהילדים הפלשתינים המוחזקים בידי כוחות הביטחון הישראלים מתבקשים לשרת כמשת"פים; השב"כ משתמש בעינויים כחלק מהטקטיקה לגיוס ילדים משתפ"ים; חיילי צה"ל עושים שימוש בילדים פלשתינים כמגנים חיים, ושולחים אותם לבצע עבורם משימות מסוכנות. כך קובע דוח שערכה תנועת "פרופיל חדש", בנושא גיוס ילדים בישראל. הדוח הוא פרי מחקר נרחב ומקיף בנושא גיוס הילדים, ראשון מסוגו בישראל.

המחקר מתאר ומנתח סוגים שונים של גיוס ילדים, בכפייה ומרצון, ישירות ובעקיפין, לפעולות הקשורות בלוחמה, לא פעם בניגוד לחוק הבינלאומי ולאמנה לזכויות הילד, החתומה על-ידי ישראל, ותמיד בניגוד למחוייבותנו כחברה להגן על הילדים מפני מעורבות בסכסוכים צבאיים.

הדוח קובע, כי בישראל קיים חינוך מליטריסטי הפועל בעידוד של משרד החינוך במדינה. כמו כן, פועלים בישראל בתי ספר צבאיים המחייבים את תלמידיהם לאורח חיים צבאי לכל דבר. בתי ספר אלה מגייסים תלמידים בני פחות מ-15 שנה. הצבא הישראלי משתף ילדים באימונים צבאיים במסגרות שונות, חלקן התנדבותיות וחלקן משולבות במסגרת חובות הלימודים בבתי הספר.

מקרה חמור במיוחד מעלה את עובדת ניצול עבודת ילדים אוטיסטים על-ידי הצבא. ילדים אלו נשלחים על-ידי בית ספרם לעבודה בבסיס צבאי, שם הם מבצעים בעיקר עבודות תחזוקה פשוטות במדים. בפועל מתפקדים אלה כחיילים לכל דבר ומחליפים חיילים סדירים בעבודתם. לילדים אלה טוען הדוח, אין מושג לגבי אופי הארגון אותו הם משרתים ומעולם לא שיתפו אותם בחשיבה אודות משמעות מעורבותם בצבא. הדוח מציין, כי אלו ילדים אשר אינם באמת מסוגלים להתנגד לשליחתם לבסיס צבאי.

כמו כן, מתייחס הדוח לחינוך אשר סופגים הילדים הגרים בהתנחלויות בגדה המערבית. ילדים אלה גדלים תחת האמונה שעליהם לגרש את הפלשתינים ובוחרים לפעול בהתאם לדרכים שבהם חונכו. הם גדלים באווירה של אלימות כלפי הפלשתינים, חיילים, שוטרים ופעילי שלום.

הדוח קורא למשרד החינוך לבחון מחדש את החינוך לשירות הצבאי במדינה ולהפחיתו במידה ניכרת, אם לא לבטלו כלל. הדוח קובע, כי מחוייבותה העקרונית של מערכת החינוך לטובתם ושלומם של תלמידיה, נדחקת פעמים רבות הצידה אל מול דרישת המערכת הצבאית. כמו כן, קובע הדוח כי יש למצוא מסגרות אזרחיות לקידום קבוצות מוחלשות ולהפסיק לנסות ליצור מוביליות חברתית באמצעות גיוס לצבא. זו מטרה שהצבא לא נועד למלא ואינו יכול למלא.

יתרה מזו, מטיל הדוח את האחריות על מדינת ישראל והניצול שהיא עושה בילדים פלשתינים למטרות צבאיות. מדינת ישראל צריכה לתת את הדעת לכך שהיא נושאת באחריות להגנה על ילדים פלשתינים, ולחדול לאלתר משימוש בעינויים. עליה להקים מנגנונים חזקים שימנעו את הסכנה של שימוש באמצעים אלו בעתיד, ובמיוחד כשמדובר בילדים.

משמעות המונח "גיוס ילדים":

משמעות המונח גיוס ילדים הינו כל אדם מתחת לגיל 18 שלוקח חלק בצורה כלשהי בכל סוג של ארגון לוחם קבוע או לא. בכך נכללים גם טבחים, סבלים, והוא כולל בנות המגויסות למטרות מיניות ונישואים כפויים.

ילד נחשב מגויס על-פי אחד מהמקרים הבאים:

- היא או הוא לובשים מדים רשמיים בעלי תעודה מזהה רשמית או בצורה אחרת מזהים כחברים בארגון חמוש. בין אם הם נחשבים להיות חברים בו בצורה רשמית ובין אם לא.

- היא או הוא עושים עבודה כלשהי שמקדמת או תומכת במכוון בפעולות של ארגון חמוש. בכך נכללת השתתפות בפעולות איבה אך גם פעולות תומכות מגוונות כגון: לוגיסטיקה, איסוף מידע, תחזוקה של כלי נשק, מתקנים, עבודות משרדיות וכו'.

- היא או הוא עוברים אימון מעשי או תיאורטי המתוכננים ומכוונים ספציפית לפתח את יכולותיהם לסייע בפעולותיו של ארגון חמוש זה או אחר, בין אם בהווה או בעתיד, בין אם כחבר רשמי בארגון ובין אם לא.

הדוח קובע, כי בישראל קיים חינוך מליטריסטי אשר אינו מקדם ערכים חינוכיים כגון הבנה, סובלנות וידידות בין כל העמים ועוד. חינוך מליטריסטי מאדיר את הכוח הצבאי והינו הפרה ישירה של האמנה לזכויות הילד.

הדוח קובע, כי בישראל שולט החינוך המליטריסטי על-ידי הצגת נשקים מסוגים שונים במקומות ציבוריים והצבת חיילים במדים בבתי הספר. מורים ומנהלים הינם קציני קבע משוחררים, הפועלים לא פעם ללא הכשרה חינוכית הולמת. רוב בתי הספר התיכוניים מציגים על אחד מקירותיהם את שמותיהם ותמונותיהם של "הנופלים" מבין בוגריהם. בטיולים במסגרת בית הספר נלקחים התלמידים למצבות זיכרון צבאיות המוקמות על אתרי קרב מן העבר. תוכניות וספרי הלימוד הרשמיים מבטאים את החינוך המליטריסטי החל מגן חובה ועד לבית ספר התיכון.

בישראל קיים 'גיוס סימבולי':

אדם נחשב מגוייס סימבולית כאשר הוא משתתף בפעולות המכוונות לגרום לו להרגיש מגוייס ולהרגיש שהוא מקדם את המאמץ המלחמתי, בין שפעולות אלה הן בעלות השפעה כלשהי ובין שלא.

בישראל, טוען הדוח, קיים גיוס סימבולי נקי באמצעות ארגונים כגון: קרן ליב"י (הקרן למען ביטחון ישראל) והאגודה למען החיים. קרן ליב"י תומכת כלכלית במגוון רחב של פעילויות החל מ"הבטחה שהנוער הנכשל יזכה לחינוך בצבא", דרך "מימון מחקרים באמצעי ביטחון מתקדמים ועד "סיפוק, טיפול וציוד רפואי הכרחי לחזית".

סוג נוסף של גיוס סימבולי אליו נחשפים מרבית הילדים בישראל, הוא הפעילות הרווחת של איסוף ושליחת חבילות שי לחייל, בייחוד בחגים. חבילות אלה נאספות מידי שנה במרבית גני הילדים ובתי הספר היסודיים.

הדוח קובע, כי הנוכחות השגרתית של חיילים, הן חיילים לשעבר והן חיילים בהווה, במערכת החינוך היא חלק מטשטוש ההבחנות בין התחום האזרחי והתחום הצבאי. נוכחות זו משחקת תפקיד מרכזי במליטריזציה של החברה הישראלית שגורמת לגיוס לצבא להראות כבלתי נמנע ואף רצוי. הסיבה העיקרית לנוכחותם של החיים במערכת החינוך קובע הדוח - היא ההגדרה של גיוס לצבא כיעד מרכזי של מערכת החינוך.

בישראל פועלים תיכונים צבאיים כחלק מתהליך ההכשרה הצבאית

בישראל פועלים תיכוניים צבאיים הפועלים במקביל לבתי הספר הרגילים. חלק מבתי ספר אלה שייכים רשמית לצבא, ואחרים מביניהם שומרים על קשר רשמי למחצה עימו. בישראל פועלים תיכונים צבאיים כגון: "תיכון מבואות ים", "הפנימייה הצבאית לפיקוד", בתי ספר טכניים של חיל האוויר, תיכון עמל ברמת דוד.

ממצאי הדוח קובעים, כי בבתי ספר אלה, פרט לאחד מחויבים התלמידים ללבוש מדי צבא בזמן שהותם בבית הספר. בבתי הספר קיים סוג מסוים של אימון צבאי המשולב בתוכניות הלימודים. בכל בתי הספר התלמידים מבקרים בבסיסים צבאיים וצופים בעבודת החיילים. בבתי ספר אלה מגוייסים הילדים דרך קבע לפני הגיעם לגיל 15. ההתייחסות אל בית הספר היא כאל צעד ראשון בהתחייבות ארוכת טווח לצבא.

ילדים בישראל משתתפים באימונים צבאיים לכל דבר

הילדים בישראל מגוייסים באמצעות השתתפותם באימון צבאי. כך למשל תלמידים עוברים שבוע של אימונים בבסיס צבאי המכונה שבוע גדנ"ע. שבוע זה מאורגן על-ידי הצבא בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. כמו כן, עוברים התלמידים מבחני מיון המועברים למועמדים מהמבקשים להצטרף לאחת מהיחידות הקרביות המובחרות בצבא. הדוח מציין, כי התירוץ שניתן לפעילות זאת היא כהכנה לגיוס הרשמי ולשירות הצבאי בגיל מאוחר יותר.

לטענת הדוח, זהו מקרה שבו הצבא הישראלי פולש לתוך המרחב האזרחי ובהם רשויות וארגוניים אזרחיים לוקחים על עצמם מטלות צבאיות כדי לספק צרכים צבאיים.

ילדים בהתנחלויות משתתפים בפעולות איבה:

בנוסף לארגוני הביטחון הרשמיים, יש ילדים בישראל המעורבים בפעולות איבה שונות. ילדים אלה אינם מאורגנים בארגון או תנועה חמושה. הדוח מציין בעיקר את הילדים הגדלים בהתנחלויות. ילדים אלה גדלים תחת האמונה שעליהם לגרש את הפלשתינים ובוחרים לפעול בהתאם לדרכים שבהם חונכו. הם גדלים באווירה של אלימות כלפי הפלשתינים, חיילים, שוטרים ופעילי שלום. ישנם ילדים ששיגרת חייהם כוללת כניסה לשכונות וכפרים פלשתיניים בכדי להטריד פלשתינים הרחוב, להכות אותם, לפרוץ לחנויות ולבתים ולהרוס אותם.

הדוח מציין את תנועת 'כהנא חי' המרוכזת בעיקר בהתנחלויות בשטחים הפלשתינים שנכבשו ב-1967. יצווין, כי הן "כך" והן "כהנא חי" הוכרזו כארגוני טרור בלתי חוקיים בידי מדינת ישראל ב-1994. הדוח מציין, כי ארגונים אלה מגייסים ילדים לשורות הארגון החל מגיל 10 לאחר תהליך קבלה מיוחד. הם עוברים קורס אימונים בן 3 שנים. במספר התנחלויות החינוך בבתי הספר מבוסס על ערכי תנועת 'כהנא חי', ולכן ילדים כמהים להתקבל כחברים לתנועה.

השב"כ מענה ילדים פלשתינים כדרך גיוס

עוד מציין הדוח את השימוש שעושה השב"כ בילדים פלשתינים כסוכנים וכחיילים מגוייסים. השב"כ משתמש בילדים לאיסוף מידע ומפעיל אותם כסוכנים בשטח. בחברה הפלשתינית משתפי פעולה אלה נחשבים בוגדים הראויים למיתה.

הדוח שערך הסניף הפלשתיני של האגודה הבינלאומית להגנת הילד קובע, כי 63% מהילדים הפלשתינים המוחזקים בידי כוחות הביטחון הישראלים מתבקשים לשרת כמשת"פים. כמו כן, טוען הדוח כי השב"כ משתמש בעינויים חלק מהטקטיקה לגיוס ילדים משתפ"ים.

יתר על כן, החלה להתפתח במהלך אינתיפאדת אל-אקצה תופעה של שימוש בילדים כמגנים חיים על-ידי חיילי צה"ל. תופעה זו מוכרת יותר בישראל כ"נוהל שכן". במקרים מסוימים מסתתרים החיילים מאוחרי גבו של פלשתיני כשהם צועדים ברחוב או נכנסים לבית, ומשתמשים גם בילדים לשם מטרות אלה. מקרים אלה, קובע הדוח מראים כי צה"ל מציב ילדים בקו האש ומשתמש בהם כמגנים חיים ומאלץ אותם לבצע משימות מסוכנות עבורו.

תנועת 'פרופיל חדש':

פרופיל חדש, התנועה לאזרוח החברה בישראל, היא תנועה פמיניסטית שנוסדה בשנת 1998 המונה נשים וגברים ופועלת לצמצום רמת הצבאיות במשטר, בחברה ובתרבות בישראל. בין פעולותיה: הפעלת תערוכת "ולא ילמדו עוד מלחמה", החושפת את הנוכחות הצבאית בתרבות ובחינוך בישראל, ושותפות בארגון הכנס הבינלאומי הראשון בנושא מיליטריזם וחינוך, שנערך בירושלים ובתל-אביב בשנת 2001.