מחוקקים דמוקרטים נוספים צריכים לפרוש בעקבותיה של ננסי פלוסי

יותר מכל אדם אחר בוושינגטון, ננסי פלוסי הייתה רשאית לחשוב שאין לה תחליף. האישה הראשונה בתפקיד יו"ר בית הנבחרים איחדה את הסיעה הדמוקרטית המפוצלת. בלעדיה כנראה לא היה בא לעולם אובמהקר. היא צדקה כאשר התנגדה למלחמה בעירק והוציאה מהכלים את דונלד טראמפ. היא צדקה כאשר פינתה ב-2022 את מקומה בראשות הסיעה לטובת האקים ג'פריז, והיא צודקת בהודעתה שתפרוש בשנה הבאה – סבור ניו-יורק טייצס.

פלוסי צריכה להיות דוגמה למפלגתה, הסובלת מבעיה קשה של הזדקנות. הדוגמה הבולטת ביותר הייתה כמובן הקמפיין הרה האסון של ג'ו ביידן בהיותו בן 81, אך הבעיה עמוקה יותר. הדמוקרטים בלטו עם מנהיגים צעירים כמו ג'ון קנדי, ביל קלינטון וברק אובמה. כיום 50 מבין 213 חברי הסיעה בבית הנבחרים הם בני למעלה מ-70 (פלוסי בת 85), לעומת 30 בלבד מבין 219 הרפובליקנים. מאשר תחילת השנה נפטרו שלושה צירים דמוקרטיים וכך גדל הרוב הרפובליקני הדחוק. כאשר טראמפ כבש בפועל את וושינגטון, הצירה הדמוקרטית אלנור הולמס-נורטון בת ה-88 לא נראתה בשטח – והיא מתעקשת להתמודד שוב.

בסנאט מוביל את הסיעה צ'אק שומר בן ה-74, שאינו יכול או אינו רוצה לדבר בכנות על המשברים החוזרים ונשנים, ובמקום זאת קורא לטראמפ לכבד את הנורמות. שומר גייס את מושלת מיין, ג'אנט מילס בת ה-77 להתמודד לסנאט; אם תיבחר, היא תהיה החברה החדשה המבוגרת ביותר בתולדות הבית. ברני סנדרס בן ה-84 הוא אולי חביב הצעירים מספר אחת, אבל למועמדים צעירים יותר יש יתרונות ברורים – כפי שהוכיח זוהרן ממדאני, הצעיר ממנו בדיוק ב-50 שנה.

בין הסיבות לנצחונו של ממדאני היו הבנתו במדיה החדשה והבנתו את יאושם של צעירים המתקשים יותר ויותר לממן את החיים בניו-יורק. הוא ניצח במגזר הבוחרים הצעירים, בו מתקשים הדמוקרטים, בפער של 34 נקודות. רבים מן הלקחים מנצחונו אינם ניתנים ליישום מחוץ לעיר ענק ליברלית, אך הנה אחד שכן: הדמוקרטים צריכים מועמדים צעירים וכריזמטיים המבינים את עולם המידע המודרני ויודעים כיצד עורר תקווה בקרב הממורמרים. ועל המבוגרים לפנות להם את הדרך, טוען הטיימס.

אין זה קל לוותר אחרי קריירה שלמה ולהפסיק ליהנות מצוות נרחב ומאור הזרקורים. אבל פלוסי כבר הוכיחה שבניגוד למקובל, היא מוכנה לשים בצד את האגו שלו לטובת מטרה נעלה יותר. בשנת 2005 כינס חבר בית הנבחרים ג'ר מרתה מסיבת עיתונאים ויצא בחריפות נגד המלחמה בעירק, בה תמך לפני כן. פלוס ספגה ביקורת על כך שלא התייצבה לצידו, אך בפועל הכל היה מתואם ביניהם והיא ויתרה לטובתו על הפרסום והרעש.

פלוסי יודעת שהמפלגה הדמוקרטית, כעוסה ומפוחדת, יוצאת כעת נגד הממסד שלה. בסקר לפני חודשיים הביעו 59% מהדמוקרטים חוסר שביעות רצון מהנהגת המפלגה בקונגרס. זוהי קריאה רמה לקולות חדשים ופלוסי שוב נענית לה. בסרטון בו הודיעה על פרישתה, הזכירה פלוסי את סן פרנציסקו, מקום מגוריה, ואמרה: "אצלנו לא מפחדים מהעתיד, אלא מתחזקים ממנו". זו גם צריכה להיות הגישה של הדמוקרטים.