העליון מרחיב את חובת תום הלב והביקורת השיפוטית בחדלות פרעון

חייב המסתיר נתונים על מקורות הכנסתו, יידרש להגדיל את התשלום החודשי בו הוא נושא במסגרת הליך חדלות פרעון, וזאת משום שמדובר בהפרת חובת תום הלב המוטלת עליו. במקביל, לא תמיד ניתן להסתמך על שכר המינימום במשק כקנה מידה לקביעת גובה בתשלום. כך קובע (1.12.25) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, בפסק הדין המרחיב את חובת תום הלב על החייב והן את טווח הביקורת השיפוטית על החלטות הממונה על חדלות פרעון.

מינץ דן תחילה בשאלה מהי "הכנסה מעבודה" בה יש להתחשב בעת פתיחת ההליך, לצורך קביעת התשלום החודשי ההתחלתי. אומנם בשלב זה מדובר על הכנסה ולא על כושר השתכרות (כפי שנעשה בהמשך ההליך), אך אין להתעלם מנתונים המתגלים כבר בתחילת הדרך. "מקום שבו מתגלים כבר בשלב מוקדם נתונים המלמדים כי החייב אינו עומד בציפייה הבסיסית ולוּ המינימלית ממנו באותו שלב, כמי שמבקש ליהנות מהגנות ההליך, הממונה רשאי ואף צריך להביאם בחשבון במסגרת קביעת צו התשלומים לתקופת הביניים", קובע מינץ.

מסקנה זו נובעת מחובתו הבסיסית של החייב לנהוג בתום לב, שהיא תנאי הכרחי לכל אורך ההליך - מסביר מינץ. הממונה צריך להביא בחשבון את הנתונים שמוסר החייב, אך גם לא לקבל אותם כתורה מסיני ולהימנע מבדיקה מקדמית של סבירותם. "מקום שבו הנתונים עצמם או הבדיקה שנערכה לגביהם מצביעים על אי-עמידה ולוּ מינימלית בחובת תום הלב הבסיסית המוטלת על החייב כבר מהרגע הראשון שנכנס אל ההליך, על הממונה ליתן להם משקל בקביעת צו התשלומים", למשל: אם לחייב יש נכס אותו אין הוא משכיר רק מתוך עצלות.

מינץ קובע: "מקום שבו נגלים מהבקשה למתן צו לפתיחת הליכים או
מבדיקתה נתונים המצביעים על חוסר תום לב של החייב ביחס למקורות הכנסתו, ניתן ואף נדרש להביאם בחשבון במסגרת קביעת צו התשלומים לתקופת הביניים. במקרים כאלה, ניתן יהיה לקבוע לחייב הסדר שאינו נגזר במלואו מהכנסתו בפועל. זאת מבלי להתייחס לשאלה האם יהיה בחוסר תום הלב של החייב כדי לחסום אותו מלהיכנס להליך חדלות הפירעון מלכתחילה".

"חוטא לתכליות ההליך ולעצם קיומו"

בהמשך עוסק מינץ בהוראה בנוהלי הממונה על חדלות פרעון, לפיה יש להתחשב בשכר המינימום בעת קביעת התשלום החודשי. הוא קובע, כי בית המשפט [הליכי חדלות פרעון של יחידים מתנהלים בבית משפט השלום] רשאי להעביר תחת שבט ביקורתו את הוראות הנוהל בהתייחסו למקרה הספציפי שלפניו, אם כי אין המדובר בפסיקה רוחבית.

הנוהל קובע, כי אם החייב אינו עובד ללא הצדקה, שכרו לצורך התשלומים ייקבע לפי שכר המינימום או לפי שכרו בשנה שלפני כניסתו להליך. התערבות בקביעה שכזאת תהיה נדירה מאוד ורק במקרים בהם נפל פגם חמור בהחלטת הממונה - אך היא אפשרית, מדגיש מינץ. לא קיימת חזקה לפיה כל אדם יכול להגיע לשכר המינימום (כיום - 6,248 שקל לחודש), במיוחד לצורך הליכי חדלות הפרעון שמטבעם מבוססים על נתוניו האישיים והסובייקטיביים של החייב. שכר המינימום הוא אובייקטיבי, ושילובו בהליכי חדלות פרעון הוא "ערבוב מין בשאינו מינו, והדבר חוטא לא רק לתכליות ההליך אלא לעצם קיומו".

מינץ קיבל חלקית (בגלגול שלישי) את ערעורה של סוהייר זחאלקה והורה לממונה על חדלות פרעון לבדוק את נתוניה הספציפיים לצורך קביעת התשלום החודשי בו תשא. השופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב הסכימו עם מינץ. את זחאלקה ייצגו עוה"ד רנא מטאנס, דקלה צרפתי וקרן כהן; הנאמן הוא עו"ד ירון עודד; ואת הממונה ייצג עו"ד חיים זקס.