התליון, המתוארך למאה השביעית לספירה - שלהי התקופה הביזנטית - התגלה בתוך שכבת מילוי עבה בגובה שמונה מטרים, ששימשה בסיס לבנייה האומיית באזור. החוקרים מציינים כי בתקופה זו נאסרה כניסת יהודים לירושלים, ולכן עצם הימצאותו של תליון יהודי פרטי בעל סמל מובהק מעוררת שאלות היסטוריות מרתקות. לדבריהם, ייתכן שהפריט נישא על-ידי יהודי שהגיע לעיר מסיבות שונות — כחלק משליחות, מסחר, או אף כעולה רגל סמוי למרות האיסורים.
איאיו בלטה, עובד עיר דוד שהיה מעורב בגילוי, מתאר את הרגע: "פתאום ראיתי משהו בצבע אפור בין אבני קיר קדום. שלפתי אותו וראיתי מנורה ברורה ומדויקת. מיד הראיתי לאסתר מנהלת החפירה — והיא אמרה שזה ממצא נדיר במיוחד. התרגשתי מאוד".
התליון עצמו מעוצב כדסקית עופרת עם לולאת השחלה לשרשרת. בשני צדדיו טבועות מנורות זהות בעלות שבעה קנים, המודגשות במסגרת עגולה. בבדיקת XRF במעבדות רשות העתיקות נמצא כי 99% מחומר הגלם הוא עופרת טהורה. החוקרים מדגישים כי הדגם המוטבע — כולל קנים צדדיים, שלהבות וקורת חיבור אופקית — משמר מאפיינים של מנורת המקדש כפי שהופיעה באמנות יהודית לאחר חורבן הבית.
ד"ר יובל ברוך, ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ', אסתר ראקוב־מלט וד"ר שולמית טרם מציינים כי מדובר בממצא ייחודי ביותר: "מנורה עשויה עופרת טהורה היא תופעה נדירה ביותר. הופעת הסמל בשני צידי התליון מצביעה על משמעות עמוקה של זיקה למקדש ולזיכרונו הלאומי".
בנוסף, החוקרים סבורים כי בחירת העופרת — חומר נדיר לשימוש בתכשיטים — עשויה לרמז שהפריט שימש קמע רוחני, ולא תכשיט יוקרה. ד"ר ברוך מוסיף כי המנורה בתקופה הביזנטית הפכה לסמל של זיכרון היסטורי ותקווה לגאולה בקרב יהודי ארץ ישראל והתפוצות: "למרות האיסורים הכבדים — יהודים המשיכו להגיע לירושלים. ייתכן שחלקם אף התגוררו בה בניגוד לצווים הקיסריים".
שר המורשת, הרב
עמיחי אליהו, התייחס לממצא במסגרת ההיערכות לשבוע המורשת בחנוכה: "תליון המנורה מצטרף לשורה של עדויות מרגשות על דבקותו של העם היהודי בירושלים לאורך הדורות. גם בתקופות שבהן נאסרה כניסת יהודים לעיר — החיבור לא פסק".
הצגת הבכורה: במהלך חג החנוכה
תליון המנורה הנדיר יוצג לראשונה לציבור במהלך חג החנוכה, במסגרת אירועי שבוע המורשת המתקיימים בקריה הלאומית לארכיאולוגיה של ארץ ישראל בירושלים, ויכללו סיורים מודרכים ופעילויות למשפחות.
תפוס כינוי יחודי
אימוץ מדרג הסכמה לפי גיל 
