"הפסיפס הישראלי יפה רק כשהוא שלם": הכנסת מקדמת יום ציון ממלכתי לעליית הת"ר

החינוך: “יש תוכן”, השטח: “התלמידים לא מכירים”

ח"כ יוסי טייב (שס) טען שמשרד החינוך אינו משקיע די בלימוד הנושא, וקרא להפוך אותו לחובה ואף להיבחן עליו בבגרות.

מנגד, עינת אוחיון, מנהלת אגף מורשת חברה ורוח במשרד החינוך, הציגה תוכנית לימודים בשם “בשבילי מורשת” הנלמדת מכיתה ב' עד כיתה ו', וציינה שבכיתה ה' עוסקים בעליות, באתגרים ובתרומה. לדבריה, בחינוך הממלכתי־דתי ובחינוך הממלכתי יש יחידה בספר לימוד העוסקת בעליית יהודי צפון אפריקה, אך היא אינה חובה לבגרות. עוד אמרה שבחינוך הממלכתי מתבצע עידכון לתוכנית הלימודים, וכי הדיון בכנסת עשוי להשפיע על ההחלטות.

אדוארד בן זאב, מפמ"ר היסטוריה, ציין שבחינוך הממלכתי העלייה מצפון אפריקה מופיעה במסגרת פרק בכיתה ט' בשם “התשתית היהודית עד לעלייה הראשונה”.

אלא שאלירן אוחיון, מוזמן הוועדה, הציג תמונת מציאות אחרת: לדבריו, בשטח פוגשים תלמידים רבים שאינם מבינים על מה מדברים איתם ואינם מכירים פרטים בסיסיים על העלייה.

מורשת, זהות והצבת “מצפן מוסרי”

לדיון נכנס גם ממד אישי־ערכי, כאשר השתתפו הוריו של רס"ל סעדיה יעקב דרעי. סגן השר אלמוג כהן קשר בין סיפורו לבין “העלייה המזרחית” והגדיר את הדור הנוכחי כמי ש“פורץ את הדלתות” ומניח קרקע להכרה ולשימוש בזהות כמצפן מוסרי.

אמו של סעדיה, ללי דרעי, תיארה את בחירתו להתגורר ביפו ואת האופן שבו התאהב בסמליות ובהיסטוריה שלה. היא הציבה את רעיון השילוב בין “עומק ופשטות” ככוח שמבקשים להוריש לדורות.

נציגי גופים העוסקים במורשת והיסטוריה חיזקו את הכיוון: תמר אסרף מעמותת “יפו השער לארץ ישראל” אמרה שהדיון צריך “להניע גלגלים” וציינה שהעלייה הזו “לא קיבלה שם מעולם”. אוהד זימרן, מנכ"ל מרכז שזר, אמר שהנושא הוא מהחשובים שקיבלו על עצמם ושמדובר גם בסיפור אישי שלו. רפאל אטיאס, מנהל המרכז העולמי למורשת יהדות צפון אפריקה, דיבר על “צימאון של הדור הצעיר להכיר את השורשים”.

ח"כ אוהד טל (הציונות הדתית) טען שהשכחה אינה רק עוול היסטורי אלא גורם שמשליך על ההווה והעתיד, והדגיש שההכרה בעלייה אינה “מחווה” אלא מהלך בעל משמעות לאומית. אופיר טובול, דובר ומרצה בתחום המסורתיות והמזרחיות, בירך על ההסכמה סביב השולחן אך הציב גם הסתייגות: לא להפוך את הדיון ל“תוספת עלייה” טכנית, משום שהמוקד הוא “עתיד הסיפור הישראלי”.

אריאל יפרח, ראש המטה מנכ"ל משרד המורשת, תיאר פעילות של “מורשת מרחבית” בכמה יישובים וציין פתיחות להרחבה.

אילוז סיכם בדרישה מעשית: ממשרד החינוך “לקחת ברצינות” ולשלב את החומר בתוכנית הלימודים באופן שיורגש בתוצאות, ממשרד המורשת להמשיך בסיורים ולבחון כיצד ניתן להפוך את בית העלמין לאתר מורשת.

הדיון הגיע גם למליאה: מחידון היסטורי ועד ויכוח על גיוס

לאחר הדיון בוועדה, הנושא קיבל ביטוי גם במליאת הכנסת, כשהמסר המרכזי של אילוז נשמר אך הורחב לשורת נקודות זהותיות וחברתיות. אילוז פתח בחידון לחברי הכנסת וטען שמערכת החינוך והזיכרון הציבורי התרגלו לקשור את “החלוצים הראשונים” בעיקר למזרח אירופה, בעוד שלדבריו העליות מצפון אפריקה, מתימן ואף ניסיונות עלייה מאתיופיה קדמו בעשרות שנים והניחו יסודות ביפו, בירושלים וביישוב המתפתח.

אילוז הדגיש במליאה שהרעיון איננו “למחוק” את תרומתם של מנהיגים וגלי עלייה אחרים, אלא “להשלים את התמונה” ולתת לילד שמרגיש שהציונות “שייכת לאחרים” תחושת בעלות ושייכות. הוא סיכם בקריאה ללכידות חברתית דרך מודל המשפחה המסורתית, אילוז: “הפסיפס הישראלי יפה רק כשהוא שלם”.

ח"כ לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית) שילבה את הנושא בשפה ערכית־מסורתית, עם סיפור משפחתי על סבה ועל מחויבותו ללימוד תורה, והציגה את “הבניין הרוחני והבניין הפיזי” כשני יסודות שלדבריה נשענים גם על תרומת יהדות צפון אפריקה והמזרח.

ח"כ משה אבוטבול (שס) חיזק את קו ההוקרה, אך בחר להדגיש במיוחד את תרומת העולים ובני הקהילות בתחומי התורה והרוח לצד דמויות ציבוריות ומקצועיות מתחומי הרפואה, המדע, הכלכלה, הביטחון והתרבות. הוא הציג את עוצמת השימור של ההלכה והמנהג הספרדי ואת דמויות המופת שהוא רואה כסמל לדור שביקש “להחזיר עטרה ליושנה”.

ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו) בירך על העיסוק בגלי העלייה ובתרומתם, אך הכניס למליאה מחלוקת חריפה כשקשר בין ההוקרה ליהדות צפון אפריקה לבין סוגיית הגיוס. פורר טען שהציבור שמוצג כמי שמבקש לייצג את יהדות צפון אפריקה מוביל, לשיטתו, “השתמטות מהגיוס”, והציב זאת כניגוד ל“מחירים הכבדים” שלדבריו שילמו בני הקהילות בבתי העלמין הצבאיים ובשירות הביטחוני.

סגן השר אלמוג כהן סיכם בשם השר מיקי זוהר, בהודעה שהדגישה את הקשר ההיסטורי של קהילות יהודיות בארצות האיסלאם והמזרח לארץ ישראל, את תרומתן לבניין החברה הישראלית בתחומים מגוונים, ואת פעילות “יד יצחק בן־צבי” כגוף מחקרי־חינוכי הפועל להנחלת המורשת. בסיום הוסיף כהן דברים אישיים משלו, כהן: “במהלך השנים מקום המדינה קצת נעלמו מהנרטיב הציבורי הפעילות של בני עדות המזרח והנדבך שלהם בהקמת הארץ. זה נעשה ביחד. בונים כאן מדינה לתפארת”.