היועצת המשפטית לכנסת מתריעה: חוק ההסדרים מנופח ומנותק מהתקציב

היועצת המשפטית לכנסת, עו״ד שגית אפיק, מציבה תמרור אזהרה ברור לקראת הדיון בוועדת הכנסת על פיצול הצעות חוק ההסדרים לשנת 2026, ומתריעה מפני פגיעה ממשית באיכות החקיקה וביכולתה של הכנסת למלא את תפקידה כרשות מחוקקת.

במכתב שהופץ לחברות ולחברי הכנסת מזכירה אפיק כי הצעות חוק התקציב וההסדרים הונחו על שולחן הכנסת באיחור של כחודשיים וחצי מהמועד הקבוע בחוק יסוד: משק המדינה. לצד האיחור, מודגש היקף חריג במיוחד של הצעות חוק ההסדרים - כ־420 עמודים - היקף רחב גם בהשוואה לשנים קודמות, וביתר שאת נוכח העובדה שבשלוש השנים האחרונות אישרה הכנסת שמונה תקציבים.

לדבריה, לאורך השנים נמתחה ביקורת נוקבת על השימוש בחוק ההסדרים, בין היתר בשל לוח הזמנים הקצר, ההצבעה על מכלול הסדרים כמקשה אחת, וחוסר הבשלות של רפורמות רבות. השנה, היא מדגישה, הביקורת מקבלת משנה תוקף נוכח פסיקת בית המשפט העליון, שהציבה תמרור אזהרה מפורש נגד הכללת חקיקה החורגת מתכליות חוק ההסדרים.

אפיק קובעת כי “רוב כמעט מוחלט” מההסדרים הכלולים בהצעות חוק ההסדרים נעדר זיקה ישירה לתקציב המדינה, תופעה שהיא מגדירה כחסרת תקדים. לצד זאת, היא מצביעה על כשלים בעבודת המטה הממשלתית: בחלק מהמקרים העבודה נעשתה באופן חלקי בלבד, לעיתים ללא שיתוף המשרד הממשלתי שאמור ליישם את הרפורמה, ובמקרים מסוימים אף בניגוד לעמדת אותו משרד.

לדבריה, שילוב של ריבוי רפורמות מבניות, מורכבות וארוכות טווח, לצד מחלוקות ציבוריות וקשיים יישומיים, הופך את חוק ההסדרים לפלטפורמה שמייצרת פגיעה מובנית בהליך החקיקה.

על רקע נסיבות אלה מדגישה היועצת המשפטית כי לעבודת ועדת הכנסת השנה יש “משמעות עצומה” בשני מישורים מרכזיים. האחד, פיצול נרחב של נושאים מהצעות חוק ההסדרים להליך חקיקה רגיל. השני, הקפדה יתרה על העברת כל פרק לדיון בוועדה המוסמכת לו, בהתאם לתקנון הכנסת ולהנחיות שנקבעו לאורך השנים.

בהקשר זה מזהירה אפיק מפני ניסיונות “לעקוף” ועדות מקצועיות באמצעות ניתוב הדיון לוועדות אחרות, תופעה שלדבריה מטילה צל על עקרון ההשתתפות של חברי הכנסת ופוגעת ביכולת הכנסת להוציא תחת ידה חקיקה שלמה, מיטבית ומקיפה.

למכתבה צירפה אפיק הנחיה מפורטת בעניין אמות המידה לפיצול חוק ההסדרים, המעגנת את השיקולים שעל הכנסת להפעיל בבואה לדון בפיצול מהותי ודיוני. בין היתר מודגש הצורך לבחון זיקה תקציבית מיידית, בשלות ההסדר, מורכבותו והיקפו, וכן האם מדובר ברפורמות “ממוחזרות” שכבר נדחו בעבר מחוקי הסדרים.

לדבריה, עצם ריבוי הרפורמות חסרות הזיקה התקציבית מעיד כי נוהל העבודה שגובש בייעוץ המשפטי לממשלה ובמשרד האוצר אינו כולל קריטריונים בעלי השפעה ממשית, ואינו נותן מענה לשאלת היקפו הראוי של חוק ההסדרים, בפרט בשנת בחירות ולנוכח שיקולי “כלכלת בחירות”.