האוצר מקצר הליכים: נכסים עזובים יעברו למדינה מוקדם יותר

המבקר הצביע גם על ליקויים מערכתיים:

• עשרות אלפי נכסים שיש יסוד להניח שהם עזובים כלל לא נבדקו בשל מחסור במשאבים.

• חלק ניכר מהקרקעות לא הושכרו ואינן מניבות הכנסה.

• דירות עמדו ריקות חודשים ארוכים.

• לא גובשו לוחות זמנים ברורים למיצוי הליכי איתור.

המשמעות כפולה: מצד אחד פגיעה אפשרית בזכות הקניין של נעדרים, ומצד אחר בזבוז משאבים ציבוריים ונכסים שאינם מנוהלים באופן מיטבי.

המהלך שמציע האוצר

ברקע הממצאים הללו מציע האוצר כמה שינויים מרכזיים:

• קיצור תקופת ניהול מקרקעין ל־15 שנה במקום 25 - כהוראת שעה.

• קיצור תקופת ניהול נכסים שאינם מקרקעין ל־10 שנים.

• הסמכת האפוטרופוס להעביר נכס לקניין המדינה לאחר תקופה מוגדרת, גם ללא צורך באישור בית משפט בכל מקרה.

• מנגנון חדש למקרים שבהם אותרו יורשים אך הם אינם פועלים לשחרור הנכס במשך שנים.

באגף התקציבים טוענים כי הליכי איתור מואצים ממילא מבוצעים לקראת סוף התקופה, ולכן הקדמתם עשויה אף לשפר את שיעור האיתור, תוך צמצום עלויות והגברת הוודאות.

שאלת האיזון

בלב הדיון ניצבת שאלה עקרונית: עד כמה ראוי שהמדינה תמשיך לנהל נכסים פרטיים במשך עשרות שנים כאשר בעלי הזכויות אינם מאותרים או אינם פועלים.

מבקר המדינה הדגיש בזמנו כי תפקיד האפוטרופוס הכללי הוא כפול - להגן על זכויות הפרט מחד-גיסא, ולמנוע הזנחה והשתלטות על נכסים מאידך. הצעת האוצר מנסה לשרטט קו ברור יותר בין שני העולמות הללו.

אם תאושר, המשמעות תהיה שינוי עומק באופן שבו המדינה מטפלת בנכסים עזובים: פחות ניהול ממושך ופתוח, יותר מסגרת זמן קשיחה והכרעה מוקדמת בשאלה אם הנכס יושב לבעליו - או יעבור לציבור.