בית הדין האזורי לעבודה קבע בסוף השבוע שעבר כי ההסתדרות לא תוכל לשמש כבורר בסכסוכים הקשורים בקרנות הפנסיה בהסדר. פסק הדין תומך למעשה בעמדתו של המנהל המיוחד של קרן הפנסיה קג"מ, שלום זינגר בסכסוך העבודה עם עובדי הקרן.
שלום זינגר, המנהל המיוחד של קרן הפנסיה קג"מ (קרן הגמלאות המרכזית) פועל מאז מינויו לביצוע שינויים ארגוניים בקרן במטרה ליעל את עבודתה ולצמצם את הוצאות הפעלתה. במסגרת פעולות אלו נקט שלום זינגר גם בצעדי צמצום כוח אדם על-פי הליכים הקבועים בהסכמי העבודה הרלוונטיים.
ועד עובדי קג"מ אשר לטענת זינגר סירב במשך חודשים לשתף פעולה עמו, הגיש במהלך חודש אפריל 2004 בקשה לצו מניעה כנגד פיטורי עובדים לרשות השפוט של ההסתדרות, ובו ביום במעמד צד אחד, ניתן על-ידי רשות השפוט צו המשעה את תוקף הפיטורין.
זינגר כפר בסמכותה של רשות השפוט של ההסתדרות לשמש כבורר בסכסוך עבודה זה, התעלם מהוראות צו המניעה והגיש באמצעות עורכי הדין אשר חלד ורענן קריב "המרצת פתיחה" לבית הדין האזורי לעבודה בת"א בראשות השופטת אפרתי.
טענות זינגר: "לרשות השיפוט של ההסתדרות אין סמכות לשמש כבורר"
המנהל המיוחד ביקש מבית הדין פסק דין הצהרתי שיכריז, כי רשות השפוט של ההסתדרות אינה יכולה לשמש כבורר בסכסוך העבודה שבו ניצבים מצד אחד המנהל המיוחד ומן הצד השני ההסתדרות. זינגר טען, כי מקרה זה שונה מהמקרה בו ישנו סכסוך רגיל בין עובד והנהלה.
עוד טען זינגר, כי בשל הרקע למינויו שנבע מגירעונות ענק של מיליארדים שצברו קרנות הפנסיה וניהול כושל של ההסתדרות לאורך השנים, חדלו מלהתקיים עם מינויו למנהל מיוחד הזיקה, וה"איזון" שהיו קיימים בין ההסתדרות, שרשות השיפוט היא מוסד ממוסדותיה, לבין קג"מ, שהיתה מוסד הסתדרותי שמנהליה מתמנים על ידי ההסתדרות.
זינגר הוסיף וטען כל הסמכויות והתפקידים שיש למנהל מורשה מוקנים לו על-פי חוק הפיקוח, בנוסף לסמכויות ולתפקידים המוקנים למנהל עסקים, לדירקטוריון ולוועדותיו. לאור כל אלה, טען זינגר, יחד עם העובדה כי במסגרת ההסדר, התחייבה קג"מ לפעול להורדת הגירעון האקטוארי שלה ולהתייעלות פעילותה, כתנאי להזרמה מסיבית של כספים מהמדינה, התנתקה למעשה הזיקה שהיתה קיימת בין קג"מ להסתדרות.
במסגרת ביטול הזיקה בין קג"מ להסתדרות, המשיך וטען זינגר, עם מינוי המנהל המיוחד, הופסקה כהונתם של כל חברי הדירקטוריון שמונו על ידי הסתדרות, פוטר המנכ"ל שמונה על-ידי ההסתדרות, בוטלה ועדת ההשקעות שחבריה מונו על-ידי ההסתדרות, ומונתה ועדה חדשה שחבריה חיצוניים.
עוד נטען על-ידו, כי בהיעדר הסכם בוררות בין המנהל המיוחד לבין ההסתדרות לא קנה הבורר כלל סמכות שכן זהו התנאי הבסיסי לקיום בוררות. "המנהל המיוחד לא הסכים מעולם והוא אינו מסכים כעת להתדיין בפני רשות השיפוט, אין לו כל חובה חוקית או הסכמית לעשות כן, ויש לקבוע כך ביחס אליו", טען זינגר.
ההסתדרות: "הסכם הבוררות בין הצדדים תקף וחל במלואו"
ההסתדות מצדה טענה באמצעות עורכי הדין לינדה עפרונה ומיכל קובי ליבן, כי אין לקבל את עמדת המנהל המיוחד וכי לרשות השיפוט של הסתדרות קיימת סמכות לדון בסכסוך בענייני העבודה בקג"מ. העובדים, כך לטענת ההסתדרות, ביקשו סעדים שונים המבוססים על שורה ארוכה של הפרות הסכמים קיבוציים, ובכללם חוקת העבודה, ופגיעה בזכויות מוגנות של העובדים.
עוד נטען, כי כל הסעדים המבוקשים הם נושאים ראויים לבוררות, והסכם הבוררות בין הצדדים, שהוא חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות, תקף וחל ביחסים בין הצדדים. בנסיבות אלה, לטענת ההסתדרות, רשות השיפוט מוסמכת לדון בהליכים שהוגשו בפניה, ולפיכך כל הסעדים שנתנה עד כה תקפים.
עוד נטען, כי רשות השיפוט הוסמכה בחוקת העבודה לדון במספר חילוקי דעות בין המעסיק לבין עובדיו, ועל כן, היא רשאית לדון בחילוקי הדעות שהובאו בפניה על-ידי ההסתדרות, בהתאם להוראות סעיפים 15 ו-16 לפרק 21 "ישוב חילוקי דעות".
יתרה מכך, טענה ההסתדרות, רשות השיפוט אף הוסמכה ליתן סעדים זמניים, כמו גם, לדון בפרשנותה של החוקה, ולכן היא גם הגורם השיפוטי שבפניו אף ניתן להביא את הסתייגות המבקשים לעצם הסמכות.
זאת ועוד לטענת ההסתדרות, התביעה כנגד המנהל המיוחד, הוגשה מתוקף תפקידו כ"מנהל מיוחד" של קג"מ, אשר הוא כיום האורגן המרכזי שלה (ולצידו ועדה מנהלת) וסמכותו היא כסמכות המנכ"ל והדירקטוריון כאחד, מכאן שהסעדים, המבוקשים כנגד המנהל המיוחד, נובעים מעצם תפקידו כאורגן של המוסד הנתבע.
ביהמ"ש: אין זה ראוי שרשות השיפוט של ההסתדרות תידרש לסכסוך העבודה הזה
השופטת אפרתי סוקרת את המסגרת המשפטית ואת מסגרת יחסי העבודה הקיבוציים המעדיפה בוררות כדרך לפתרון סכסוכים. "על-פי פסיקת בית הדין לעבודה, בוררות היא דרך המלך המקובלת ביחסי עבודה קיבוציים ובית הדין לעבודה יתן נפקות לרצון זה של השותפים ליחסי עבודה קיבוציים במידה מירבית, ובוודאי לא במידה פחותה מזאת שבית משפט נותן להסכם בוררות בתחום המסחרי", קובעת השופטת אפרתי.
אולם, ממשיכה השופטת אפרתי, "הסכמה למסור סכסוך לבוררות, אין בה כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט לדון בעניין". השופטת מוסיפה כי יש מקרים, בהם אין הגיון בהפעלת הסכם הבוררות כלשונו.
"כך, למשל, כשהנתבע כופר בעצם סמכות הבורר לדון בסכסוך או כאשר הבורר - או המוסד הבורר - מזוהה עם אחד הצדדים לבוררות והמתנגד לעיכוב חושש, שהבורר לא יכול להינתק מקשרו זה בעת דונו בבוררות או שקיימת חובת ייצוג מסויימת של צד בבוררות, שאינה מתאימה עוד, עקב שינוי שבנסיבות, לבירור", נכתב בפסק הדין.
עוד נכתב על ידי השופטת לגבי סמכותה של רשות השיפוט של ההסתדרות כי "משרשות השיפוט מהווה אורגן שיפוטי של ההסתדרות, ובנסיבות בהן נעלם האיזון ביחסים בין הקרן לבין ההסתדרות, פגה מן העולם יכולתה של רשות השיפוט ההסתדרותית לשפוט בין הצדדים בסכסוך זה".
לאור נימוקים אלה קובעת השופטת אפרתי, כי "במצב שנוצר היום, לנוכח, העימות המשפטי החריף והטעון בין קג"מ בניהולו המיוחד של מר זינגר, לבין ההסתדרות, ולאור נאמנותה ה"מובנית" של רשות השיפוט להסתדרות, הגם שסכסוך העבודה שבפנינו אין לו כל נגיעה לחוק הפיקוח ול"סדר היום" הנגזר ממנו, אין זה ראוי, לדעתנו, שרשות השיפוט תידרש לסכסוך העבודה הספציפי שבענייננו– ולו בשל מראית עין". מאידך קובעים שלושת שופטי בית הדין האזורי לעבודה, כי בנסיבות הספציפיות שתוארו יש כדי להצדיק את קיומו של הדיון בבית הדין לעבודה.
לאחר קבלת פסק הדין המאמץ את עמדתו, הדגיש שלום זינגר כי פסק הדין הינו בעל חשיבות עליונה לכלל קרנות הפנסיה שבהסדר, שכן הוא קובע כי רשות השיפוט של ההסתדרות אינה יכולה לשמש כבורר בסכסוכים קיבוציים קיימים ועתידיים בכל הקשור בקרנות הפנסיה שבהסדר כאשר מצד אחד ניצבת ההסתדרות ומצד השני הקרן בניהול מיוחד.
עב 006353/04 קרן הגימלאות המרכזית של עובדים ההסתדרות בע"מ בניהול מיוחד ואח' נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח'
מעין שקיעה לתוך אפתיה
