ממחקר שנערך על-ידי דימיטרי רומנוב, ממחלקת המחקר של בנק ישראל, ונעם זוסמן, ממינהל הכנסות המדינה במשרד האוצר, עולות שאלות קשות "על הצד האפל של גמלה להבטחת הכנסה".
מאז נכנס לתוקפו חוק הבטחת הכנסה, בראשית שנת 1982, נרשם גידול של כ-%1,200 במספר הנהנים מהגמלה להבטחת הכנסה - פי 21 משיעור גידול האוכלוסיה באותה התקופה.
בסוף שנת 2000 נמנו כ-131 אלף משפחות מקבלי גמלה להבטחת הכנסה, אשר היוו כ-%9 מהמשפחות בגיל העבודה, לעומת כ-%3 בסוף שנות השמונים.
תשלומי הגמלה השנתיים הסתכמו בשנת 2000 בכ-2.8 מיליארד ש"ח, כשליש מתשלומי הגמלאות מחליפות שכר.
שני שלישים ממקבלי הגמלה מדווחים כי אינם עובדים
בקרב אוכלוסיית מקבלי הגמלה רווחת התופעה של העלמת הכנסות באמצעות הסתרת מידע מהמוסד לביטוח לאומי על התעסוקה. אומדנים שנעשו מלמדים על ההכנסה הלא מדווחת כל כ-%44 מסך הכנסתם משוק העבודה.
מחקרם של רומנוב וזוסמן מצביע קובע, כי מבחן ההכנסות הנהוג לקביעת גובה גמלה להבטחת הכנסה הוא המכשול העיקרי להשתתפות מקבלי הגמלה בשוק העבודה. השפעה שלילית זו היא פועל יוצא של שני גורמים:
- גמלה גבוהה יחסית לשכר הצפוי למקבלי הגמלה אם יכנסו לשוק העבודה;
- שיעורי קיזוז גבוהים של הגמלה כנגד הכנסות מעבודה - הפחתה משמעותית של הגמלה עם עליה בהכנסות מעבודה, המהווים מס אפקטיבי שמגיע ל-%100.
מכשול נוסף הוא מבנה שוק העבודה, שאינו מאפשר עבודה חלקית בכמות מספקת.
מחסור במשרות חלקיות וקשיחות בהיקף המשרות המוצעות מקשות על מקבלי הגמלה לא להשתתף בשוק העבודה. זאת, מכיוון שתעסוקה במשרה מלאה אינה משתלמת כתוצאה מקיזוז הגמלה כנגד הכנסה מעבודה ואובדן ההטבות הנלוות לגמלה, המסתכמות בסכומים בלתי מבוטלים, המגיעות למקבלי הגמלה מגופים ציבוריים.
ההיבט המוסרי
מהמחקר עולה גם, כי מקבלי גמלה להבטחת הכנסה מפעילים שיקולים מוסריים, כאשר הם מחליטים האם לדווח למוסד לביטוח לאומי על הכנסתם מעבודה, דיווח הכרוך בפגיעה בגימלה:
הדיווח עלול להקטין את הגמלה, לשלול אותה או לבטל את ההטבות הגבוהות הנלוות אליה.
בתנאים אלה, היו מעדיפים מקבל הגמלה תעסוקה בהיקף מצומצם, שלא תפגע בזכאותם לגמלה, אולם המגבלות המבניות של שוק העבודה מונעות זאת.
כתוצאה מכך, לרבים ממקבלי הגמלה לא נותר אלא להימנע מהשתתפות בשוק העבודה כלל.
חוק הבטחת הכנסה
החוק מקנה זכות חוקית לגמלה חודשית לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם להבטיח לעצמם הכנסה כדי מחיה, והם אינם זכאים לתשלום על-פי חוק אחר.
