בג"ץ דחה בקשה למשפט חוזר למפגין חרדי: אלימות מוציאה מהגדרת אכיפה בררנית

בית המשפט העליון דחה (יום ג', 05.05.26) את בקשתו של שמואל שפירא לקיום משפט חוזר בעניינו. שפירא הורשע בשנת 2017 בעבירות של התפרעות וחסימת צירים במסגרת הפגנות נגד גיוס חרדים לצבא. המשנה לנשיא נעם סולברג קבע כי על-אף התפתחויות משפטיות מאוחרות הנוגעות למדיניות האכיפה בהפגנות, נסיבותיו הספציפיות של המבקש אינן מצדיקות את פתיחת התיק מחדש.

שפירא ביסס את בקשתו על פסק הדין בעניין "בודה", שבו בוטל כתב אישום נגד מפגין חרדי בשל אכיפה בררנית, ועל הנחיית פרקליט המדינה 2.40 המתווה מדיניות מקלה כלפי אירועי מחאה. לטענתו, לו עמדו נתונים אלו בפני בית המשפט בעת משפטו, הוא לא היה מורשע.

ההבחנה בין מחאה פסיבית לאלימות אקטיבית

השופט סולברג הבהיר בהחלטתו כי קבוצת השוויון המוגנת מפני אכיפה בררנית כוללת מפגינים שפעלו באופן פסיבי וגרמו להפרעה לחיים התקינים בלבד. במקרה של שפירא, ציין השופט כי המבקש השתתף בחמש הפגנות שונות, כאשר באחת מהן "השתולל ובעט בשוטרים" ובאחרת נטל חלק בניסיונות לפרוץ את שערי לשכת הגיוס. "קשה לומר כי מדובר בסוג המקרים שלגביהם מובילים פסק הדין וההנחיה אל תוצאה של הימנעות מאכיפה", כתב סולברג.

עוד נקבע בהחלטה כי הנחיית פרקליט המדינה עצמה מציינת את העבר הפלילי והצטברות התיקים כשיקול לחומרה להגשת כתב אישום. מאחר שלפני הפרקליטות עמד עברו של המבקש וריבוי האישומים נגדו, המדיניות המקלה לא הייתה חלה עליו ממילא באופן שהיה משנה את תוצאת המשפט.

שאלת האכיפה הבררנית כעילה למשפט חוזר

בפסק הדין העלה השופט סולברג שאלה משפטית עקרונית - האם טענת אכיפה בררנית יכולה להוות "עובדה או ראיה חדשה" לצורך משפט חוזר. מבלי לטעת מסמרות, ציין השופט כי ייתכנו מקרים נדירים שבהם התפתחויות המלמדות על אכיפה בררנית יהיו "כתובת מתאימה" למשפט חוזר, אך המקרה הנוכחי רחוק מלעמוד בנטל ההוכחה הנדרש לכך.

פרטי ההליך המשפטי:

סוג הליך: בקשה לקיום משפט חוזר (מ"ח 72915-07-25)
ערכאה: בית המשפט העליון
שופט: המשנה לנשיא נעם סולברג
צדדים: שמואל שפירא נגד מדינת ישראל